“זוכרים חברים את המערכון של אריק איינשטיין ואורי זוהר ״מה הוא קופץ?, תן לו עם הגונג!״
אז ככה, גולני אוהב לקפוץ, הוא מגיע למקום מסויים וצ׳יק צ׳ק הוא קופץ למקום אחר, רגע, מה בוער לך, תסביר!
מפעם לפעם אנו מרגישים אצלו את הצורך להתנצל, להצטדק, רבאק, למה מה קרה? על מה אנחנו צריכים להצטדק?
טוב, למה אני מחזיק בדעות כאלה? טוב, אז ככה, אני בן קיבוץ, אבל בא ממשפחה שלא התקבלה.
אבא לא התקבל, אני לא התקבלתי, לא בקיבוץ, לא בסיירת, תמיד הרגשתי כמו נטע זר...
בכל מקום שעברתי הרגשתי מן הרגשה כזאת של דחייה.
אז אולי זאת נקמה? סוג כזה של התנהגות לעשות דוקא?
אבל איך זה, פתאום כולם יוצאים ומתחילים לירוק לתוך המרק שממנו שתו כל חייהם?
גולני, גפן, ועוד, ועוד...
אולי זאת מן יציאה כזאת מן הקופסה, יש שיוצאים מהארון, ויש שיוצאים מן הקופסה.
אז מה היה לנו שם?
חינוך חינם, אוכל חינם, ישנו בבית הילדים, ניתקו אותנו מהוריינו, רגע אז אולי הם בעצם
אשמים? הרי אף אחד לא הכריח אותם לגור בקיבוץ?
או אולי פתאום כשהם בחוץ, הם מגלים את הפרצוף האחר של הקיבוץ: זיוף, צביעות, התעלקות,.
רגע חברה, אתם הייתם חלק מזה, אז עכשו אתם יוצאים ומגלים את אמריקה?....
אז עכשו זה הזמן לתקוף, בעצם את עצמכם, הרי אתם חלק מזה לא?
אז עכשו פתאום גולני מגלה שיש אי צדק בישראל.
טוב, רגע, מי היו אלה שהרוויחו הכי הרבה מהמלחמה? אלה לא היו הקיבוצים?
מי הוקם על שטחי כפרים הרוסים, ומי קיבל את שטחי הפלחה שלהם? אני?
רגע, גם לי מגיע משהו לא? אבי אומנם לא היה בפלמ״ח, אבל הוא נלחם, נפצע בבטן, רגע אז למה לו לא?
ועכשו, מי בונה בתים, וילות ודירות על השטחים ששייכים לעם ישראל, ומתעשר מהם, אני?
אז מה הצביעות הזאת אדון ד״ר גולני?
בו נדסקס קצת את התאוריה שלו.
גולני מתאר את צמיחת תודעת הכוח של ישראל ואת השימוש שעשתה בו ישראל ( לפחות עד 73),
טוב, לא עדיף להיות חזקים ולחיות מאשר חלשים ולשתות את הים בעזה?
לא עדיף לבוא מתוך נקודת חוזק, ולהכריע את המערכה לטובתך, מאשר לחטוף מכות וללכת לעזאזל ?
אז מה היה לנו פה? משהו חדש?
גולני חייב להראות משהו חדש, הרי הוא מורה באונברסיטה, אז מה אתה חושב, פוסט ציונות?
מי ממשיך לירוק לתוך המרק?
טוביה
נ.ב
בנקודה אחת הסכמתי עם גולני לכל אורך הדרך.
נקודה הזאת נוגעת בתוכן ובמעשה של המסעות, או העליה לרגל
לאושוויץ ובכלל לנושא הביקורים בפולין.
הוא נגד האופנה הזאת, גם אני!
אבל שנינו רואים את זה משני נקודות ראייה שנות.
הוא רואה בזה ביסוס והגברה של מיתוס הכוח. חיזוק החינוך וההצדקה
לשימוש בכוח. על פי העקרון, תראו מה עשו לנו כשלא הייתה לנו מדינה, עכשו
אף אוייב לא יוכל לעשות לנו מה שהנאצים עשו לנו.
אבל יש בזה גם מסר נוסף לדעתו, חשיפת הדורות הצעירים לשואה וללקחה, תעשה לחיזוק
האפוס הציוני, ותצדיק בדיעבד את כל האי צדק שנעשה ביחסינו עם הערבים.
טיעון אחר שקשור לנושא הזה, תרומת השואה להקמת המדינה והצידוק שהיא נותנת לקיומה של ישראל
שחייה על חרבה.
אני מסכים עם הטיעון שאין קשר בין הקמת המדינה וביסוס הצדקת קיומה על השואה.
לדעתי המעשה הציוני קדם בהרבה לשואה, והצדקת קיום המדינה היהודית
מתבסס על הזכות הטבעית שיש לעם ישראל שתהיה לו יישות פוליטית כמו לכל
העמים. וזאת גם הסיבה שאסור שישראל תהפך למדינה דו- לאומית. ישראל חייבת
להיות ולהתקיים כמדינת לאום לעם היהודי נקודה.
טוביה”