המיתוס של דון ז'ואן, אחד המיתוסים הידועים ביותר בתרבות המערב, זכה לעיבודים שונים לדרמה, לאופרה, לסיפור ולשיר. על הבמה עלה לראשונה ב - 1630, במחזהו של הנזיר הספרדי המכונה טירסו דה מולינה, ובעקבותיו, יצירות רבות על הנושא נכתבו, הוצגו, עובדו אבדו. מולייר הציג את מחזהו על במת תיאטרונו ב - 1665. "דון ז'ואן" נועד להיות הלהיט שיחליף את "טרטיף", לאחר שהוטל איסור על הצגת האחרון משום שתקף את הצביעות הדתית. לכאורה, זוהי קומדיה שבה המפתה הגדול של כל הזמנים בא על עונשו. למעשה, מדובר בטרגי - קומדיה קודרת וחריפה, המתעמתת עם הכנסייה ועם המוסר החברתי והצבוע, לא פחות מ"טרטיף". דון ג'ואן שלו אינו מסתפק בפיתוי נשים ובלעג למוסכמות, הוא קורא תיגר גם על אלוהים. ואלוהים מפסיד במערכה על נשמתו של דון ז'ואן, היורד שאולה בלי להביע חרטה כלשהי. כצפוי, המחזה קצר ביקורות אלימות, ומולייר נאלץ לגנוז אותו אחרי עונה סוערת אחת. אולם דון ג'ואן המבריק שלו וסכנרל משרתו המשעשע, שמנסה בצורה כה מגוחכת להגן על המוסר המקובל, שבו וכבשו את הבמה לאחר מות יוצרם, והם ממשיכים גם היום לרתק במאים, שחקנים, צופים וקוראים.