“זהו ספר מיוחד ומופלא: קצר ומדויק, ייחודי, פשוט, לוגי ואלגנטי.
לא כל יום נתקלים בספר כזה — משל גאומטרי על החברה, על המדע ועל גבולות התודעה.

הספר דן במעמדות חברתיים ובאופן שבו אנשים כבולים להיררכיה מסורתית וממוסדת, המוצדקת באמצעות מאפיינים ביולוגיים יבשים. בספר מדובר במספר הצלעות שיש לך; במציאות אלה יכולים להיות גוון עור או מוצא אתני.
המבנה החברתי והרעיון המדיני הם מסך עשן — הצלליות הראשונות שהאדם פוגש כאשליה של אמת.

הדיון מתפתח לדיון פיזיקלי על המציאות. ייתכן שמה שאנחנו יודעים על מרחב, זמן וחומר הוא רק חלק קטן — רובד אחד של מציאות רחבה הרבה יותר.
האפסיות של האדם מול הבנה אמיתית של מהי המציאות מודגשת היטב: איננו יכולים לדעת מעבר למה שהחושים הביולוגיים שלנו מאפשרים לנו לקלוט.
המעבר בספר מעולם לעולם מציג מציאות שבה כל עולם פרוס על רובד אחר של המציאות.

מכאן הדיון מתפתח לשאלה האם ניתן להבין מציאות שמעבר למציאות הפיזיקלית. כל דמות בספר מסוגלת להבין את המציאות רק בגבולות העולם שלה.
החלק של אפס הממדים, לדעתי, ממחיש זאת באופן העמוק ביותר: תודעה הכלואה במציאות שהיא הכול — אין מרחב, אין אחר, יש רק לפני ואחרי.
תודעה כזאת “צפה” במציאות פרטית, ללא יכולת להעלות על הדעת משהו אלמנטרי מבחינתנו, כמו עצם קיומו של האחר.
אחד שאינו יכול להעלות על דעתו את קיומה של שתיים.

הספר מפתח את הדיון הזה ומפגיש את הגיבור (ריבוע) עם סוגים שונים של מציאות. בכל מציאות יש צורות חיים — תרתי משמע — שמפתחות מבנה חברתי, אך אינן מסוגלות לראות את האשליה הקיומית שבתוכה הן חיות.
האם זעזוע של המושגים האונטולוגיים שלנו היה מוביל אותנו לבנות מבנה חברתי אחר? ייתכן מאוד שכן. הרי תרבויות שונות בנו עולמות תרבותיים שונים על בסיס — או לפחות בהצדקה — של תפיסות מציאות שונות.

ספוילר לסוף הספר בפסקה הקרובה

כמו אצל אפלטון במשל המערה, גם כאן אבוט מראה שמי שראה את המציאות — את אידאת האמת — אפילו אם הוא רק מודע לקיומה ואינו יכול להכיל אותה במלוא הדרה, כאשר הוא חוזר ומספר על כך לאנשים שעדיין כבולים בעומק המערה של הבנת המציאות, דינו מר.
האדם אינו עושה רע ביודעין; אך כאשר הוא אינו יודע דבר ושומר על צמצום מחשבתי, הוא עלול לפעול כרצונו מתוך עיוורון.”

“ספר מעניין ואף משעשע גם לאנשים כמוני שלא מבינים כלום בגימטריה או מתמטיקה, מה שבעצם משך אותי לקרוא את הספר זה שהחלטתי להתמסר ולחוות אותו רק מבחינה פילסופית רעיונית. הספר אמנם מתייחס לסוגיות מתמטיות שונות ואף הראשון להעלות התייחסויות די ראשוניות לנושא תיאוריית הקוונטים. אין לי מושג בפיזיקה או מתמטיקה כלל, למרות שהספר שותל בתוכו רעיונות שהיו מאד נועזים וחתרניים כי הסופר הכניס ביקורת לכל האסכולות של האצולה והאריסטוקרטיה האינטלקטואלית של התקופה בה הוא חי, השמרנות הצורנית, כמו גם ההיצמדות לחוקיות שאפילו עולה לעיתים כמשהו לא מוצדק קיצוני עד לכדי גיחוך. אך מה שיותר היה לי מושך לקרוא זו בעצם הגישה לתפישות של המציאות שלנו, לתפישות שלנו את ה"אובייקטים" הנעים במציאות שלנו, כלומר בני אדם, החלל שבו אנחנו פועלים ונעים, ואיך תפישת המציאות והעולם שלנו קשור בהכרח ליכולת של רוחב התודעה שלנו, הספר מנסה לדעתי גם להסביר את הנושא שיש שכבות של הבנה ותפישות ומוגבלות תודעתית בעולם שבו בני אדם חיים בצורה מאד חד מימדית ושטחית, ככל שהם מרבים להעמיק בראיית עולמם הם למעשה מרחיבים ומעמיקים את תפישתם, כך הצלחתי אפילו ליהנות קצת מקריאה בספר שהוא אינו כל כך קומניקטיבי באופן שבו הוא כתוב ובנושאים המתמטיים שהוא מתעסק בהם. בין אם המחבר התכוון לכך או לא, למרות שלדעתי הוא כן היה מודע לזה, הוא ניסה להסביר שהעולם הוא אוסף של שכבות ורבדים, של בעיות תפישתיות של מרחב, זמן ומקום שנתונים רק לפי סדר גודל הבנתו של המתבונן בעולמו ובמרחב בו הוא מתקיים וכמה הוא התפישות של המציאות הינן צרות אפילו לאנשים האינטלקטואליים ביותר בעולמנו כמו המספר עצמו. מי שמוצא את זה מסקרן, ימצא הנאה בספר ומעורר מחשבה באופן שבו הוא מפרט את המימדים הרבים ולוקח אותנו מעולם מצומצם מאד ומוגבל מאד ועושה לנו זום אאוט מטורף ששולח אותנו אולי לסקרנים מבינינו להרהר על האופן שבו אנחנו מסתכלים על הקיים והמציאות שלנו. לדעתי הספר הזה יתאים יותר לאנשים שלא מפחדים מספרות מאתגרת שכזו ויוצאת דופן, טרם לדעתי נכתב משהו בסגנון זה ובאופן שבו הוא מתואר, הוא מאד ראשוני וחלוצי לדעתי, וגם במבוא המעניין מסבירים על כך. הספר הזה יכול לעניין קוראים שסבלנותם לקרוא משהו שהוא יחסית לא מדבר בשפה המדוברת של ימנו או מדבר בכלל בשפה ספרותית ממש, אלה מעיין פרוזה מהולה במבט המעיין חוקר ותוהה על העולם ושאר העולמות הנפרשים בסיפור מיוחד זה.”