עובדה היסטורית משלהי מלחמת העולם השניה: צוללת יפאנית טיבעה את אינדיאנאפוליס, סיירת הדגל האמריקנית.
כארבע - מאות מאנשי הספינה טבעו מייד.
מאות האחרים שחו ארבעה ימים בלב האוקיינוס, טרף לשמש הקופחת ולמלתעות הכרישים, בלי שאיש בצי האמריקני יבחין בחסרונה של הספינה בדממת האלחוט שלה.
אבל המטען שפרקה הספינה בטרם טובעה נותר כמיכוות - אש בדברי - ימי המין האנושי.
רק בודדים מאנשי הצוות ידעו את טיבו של המיטען שהם מובילים בחדר אטום בבטן האוניה. "נער קטן" הוא מכונה בספר הזה, והוא פצצת האטום אשר הוטלה על הירושימה, להביא שלום עולמי נצחי.
הסיפור מסופר לסירוגין מן הצד האמריקני ומן הצד היפאני, וגם מפרספקטיבות של זמנים שונים, ובכל "חזיון" חייב הקורא להחליף הזדהויות.
רבות מן הדמויות היו ונבראו ואינן רק משל.
אחרות נבראו רק בדמיונו של המחבר.
אלה ה"עובדתיות" פועלות ומדברות לעיתים פעולות ודיבורים שבדה המחבר, ואלה הבדויות מזכירות בפעולותיהן ובדיבוריהן דמויות שהיו.
המאורע ההיסטורי המרכזי הוא בדיון העולה על כל בדיון.
נוסח הסיפור הוא לעיתים ריקמה של ציטטות גלויות וסמויות, רמיזות ממרכזי תרבות מגוונים, שנשתלות בספר כמעט תמיד בהקשרים זרים, כאילו כפי ש"כל הדתות הן בעצם אמת אלוהית אחת", גם התוהו - ובוהו של המלחמה דומה בין הזמנים, בין התרבויות, ואיש אינו לומד מן העבר וישראלי, שבא לכתוב על צוללת זרה ומרוחקת, כותב במובן - מה על צוללת שלנו.
אכן, האנאכרוניזם מצוי בלב לבו של הטקסט, והוא מהותי בו.
המחבר מעביר לקליפורניה צמחים מיבשת אחרת ועופות שלא ראו בחיים שלהם את קליפורניה. "מותר לו להעביר דברים לא רק ממקום למקום, אלא אפילו מזמן לזמן", אומרת מג לבעלה בראיין לפני שהיא מודה למחבר עצמו על שחיבר לה "איש כזה חמוד"...
באוקיינוס, כשרב - המלחים מגדף בשצף - קצף כריש ב 4 - שורות של קללות מצלצלות, גונח הכריש ומוותר: "שקספיר בתרגומו של שלונסקי זה יותר מדי בשביל הקיבה שלי על הבוקר".
אין אלה שעשועים ספרותיים גרידא.
במלחמה - שתי תרבויות נעות זו אל זו ומתנגשות בשיא העוינות והזרות (כאן: תרבות הטרוגנית אמריקנית ותרבות מסוגרת יפאנית).
אבל דווקא ההתנגשות הזאת גם מחריפה את הדמיון ביניהן ומחוללת עירבוב רב - תרבותי, "ציטטות" בהקשר זר, כור - היתוך חדש. וכך גם בכתיבה: המחבר נע אל דמויותיו, הדמויות נעות אל המחבר, סובייקט מתערבב בסובייקט זר, סובייקט הוזה סובייקט.
שניהם הופכים אחרים.
הבדיונר הוא "כמו אדמירל", שסופו להיכשל במניעת האדמירלים ממלחמותיהם.
זהו ספרו השני של בן - נחום.
הקודם, הרומאן 'וידוי', זכה לתשבחות כל המבקרים, והיה רב - מכר.