“הבהגוד-גיטה - שירת המבורך, היא אפיזודה המופיעה בפרק השישי של המהאבהארטה, האפוס ההודי הנחשב ליצירה הספרותית הארוכה ביותר בהיסטוריה האנושית. סקירה על המהאבהארטה (כפי שהובאה על ידי הסופר ההודי ר"ק נראיין ) כתבתי כאן זה מכבר ואולם אזכיר כי מדובר באפוס הנחשב לאחד משתי היצירות ההודיות המכוננות, יחד עם הראמאינה וכי הוא נכתב בין המאה הרביעית לפנה"ס ועד למאה הרביעית לספירה. היצירה מתארת את קורותיו של שבט בהארטה הקדום הנחשב לאבי האומה ההודית. שמה של מדינת הודו כיום הוא בהארטה ואילו פירוש השם "מהאבהארטה" הוא הסיפור על שבט בהארטה הגדול.

סיפור המהבהארטה מגולל את המאבק בין שני ענפים של אותה המשפחה, בני קורו ובני פאנדו כאשר הראשונים הם הנבלים אשר גזלו את הממלכה מהאחרונים בתכסיסי הימורים של משחק קובייה. סיפור המעשה לאורך היצירה הארוכה מגיע לשיאו במלחמה בלתי נמנעת בין שני המחנות, מלחמה המתוארת בבהגוד-גיטה המונה כ 700 פסוקים בלבד ואיננה אלא "פסיק קטן" במהבהארטה. ויחד עם זאת, למרות אורכה הקצר חשיבותה עצומה. היא נחשבת לתמצית ההינדואיזם הואיל והיא מרכזת רבות מהמחשבה ההודית והפילוסופיות של ההינדואיזם אשר משתקפות ביצירה הזו ובראשן, בין היתר, עיקרון ה"אהימסא" - הרצון לאי אלימות אשר אותו אימץ גנדי כאסטרטגיה למאבקו הבלתי אלים בקולוניאליזם הבריטי בהודו, עד להשגת עצמאותה. בנוסף, רבים רואים בה וודה חמישית המתווספת לארבע הראשונות (התקופה הוודית בהודו העתיקה מתוארכת לשנים 1500 ועד 500 לפנה"ס). הוודות נחשבות לטקסטים אשר ניתנו שלא על ידי מקור אנושי והם נצחיים ,מקודשים ומהווים את בסיס הקורפוס הספרותי הוודי.

הבהגוד-גיטה היא למעשה טקסט המגולל שיחה בין ארג'ונה, אחד האחים מבני פאנדו והעומד בראש צבאם, עם הרכב הנוהג את מרכבת הסוסים שלו. בהמשך הגיטה, מתגלה הרכב של ארג'ונה כלא אחר מהאל קרישנה, שהוא אווטאר - התגלמות האל וישנו בעולם על פי המיתולוגיה ההודית. ככלל, לאל וישנו, אחד האלים המרכזיים בהינדואיזם ישנם עשרה אוואטרים שונים, קרי הוא מופיע בעולם בכל פעם בה נדרשת התערבותו ולשם דוגמא, הבודהה נחשב לאחת מהתגלמויותיו.

ארג'ונה נחשב ללוחם בלתי מובס ואת קשתו - גאנדיווה, בעלת הכוחות המיוחדים קיבל מהאל שיווה בעצמו. הוא ממתין למלחמה הזו כ- 13 שנה מתוכן שהה בשמיים במשך כ- 5 שנים כדי להשיג כלי נשק מהאלים אשר יאפשרו לו לנצח במלחמה. בנוסף, הוא מחויב לדהרמה שלו (לגורלו, למימוש ייעודו על פי הסדר החברתי והקוסמי) כקשטריה - בן למעמד הלוחמים והשליטים בחברה ההודית. ואולם, זמן קצר לפני שישוגר החץ הראשון, מבקש ארג'ונה מקרישנה רכבו להוביל אותו למרכז שדה הקרב, לאמצע בין שני המחנות. כאשר הוא מגיע לשם ומביט בצבא האויב הוא מבין כי בתוך זמן קצר יקטול את קרובי משפחתו (בהם סבו) והוא חווה משבר, סערת נפש ומתמלא בחמלה, נופל על הארץ, מניח את קשתו ומסרב להילחם.
הבנת החרדה (בשפתנו העכשווית) אשר תקפה אותו קשורה למושג הסנסקריטי "מדהיה" בעל מספר הפירושים: מרכז, אמצע, ניטרליות, פנימיות, מרווח. כלומר, יש קשר בין האמצע, לבין הפנימיות - מעין נקודת עוגן מנטלית. הפירוש "ניטרליות" איננו מכוון לפאסיביות. הוא נקשר גם לאמירת ה"לא" המהדהדת של ארג'ונה. להגיד "לא" בהכרח מגדיר להגיד "כן" למשהו אחר. וכאשר הוא אומר לא למלחמה, לא לקטל, הוא גם מתכחש לחובותיו כקשטריה - לוחם, ומפסיק לשתף פעולה עם כל מה שהגדיר אותו במסגרת זהותו הקודמת. הוא למעשה משחרר את עצמו.

ארג'ונה, מתוך אינסטינקט, מגיע לאמצע, ומסגל ראיה אינטואיטיבית, רוחנית. ממעוף הציפור כולם נראים לו "אותו הדבר", הוא מתמלא בחמלה משום שזווית הראיה שלו משתנה. ושם נפתחת גם האפשרות לידע חדש - התורות שקרישנה יעביר לו במהלך שיחתם.

קצרה היריעה מלהכיל את כלל הרעיונות הפילוסופיים המשתקפים בבהגוד-גיטא, ואולם אעמוד על כמה מהם. קרישנה מתאר בפני ארג'ונה שלוש דרכים מרכזיות לשחרור, שלוש נקודות חציה של אוקיאנוס הסמסארה - הלא הוא מעגל המיתות והלידות המחזורי על פי האמונה ההודית. באמצעותן אנו מגלים, בין היתר, כיצד תופסת הפילוסופיה ההודית את המוות - וישנן מספר תפיסות.
אחת מהן משתקפת בפסוק 2.22 ביצירה: "כפי שאדם פושט מעליו בגדים ישנים ולוקח לעצמו בגדים אחרים חדשים, כך בעל הגוף (האָטְמָן) נוטש גופים בלויים ולוקח לעצמו גופים חדשים אחרים". הפסוק מדגים את עיקרון הזהויות המסולפות באמצעות משל הבגד. האטמן - המושג הסנסקריטי לעצמיות הטהורה הנמצאת בכל אחד מאיתנו, הוא בעל הגוף, ולא להיפך. ההמלצה היא לא להיקשר לגוף שלנו - אי היצמדות, ולהתייחס אליו כאל בגד אותו אנו מחליפים על בסיס קבוע. בסופו של דבר, ככל הדברים העשויים מחומר, הוא יתבלה ויתכלה. אנו חושבים בטעות שיש מוות הואיל ואנו מזהים את עצמנו עם גופנו, אלא שהעצמי הטהור אינו פגיע ולא ניתן להורגו. המצב הנקרא על ידנו "מוות" הוא טרנספורמציה, שינוי צורה בלבד. עיקרון אי ההיצמדות הוא מוטיב המופיע גם בתורת הבודהה. לשיטתו, היצמדותנו לרכוש, מעמד, אנשים, מהווה את אחת הסיבות לסבל האנושי – הדוקהה.

אחד המשפטים המרכזיים של קרישנה לארג'ונה דן בסוגיית האבחנה בין הפעולות שאנו עושים בחיינו לבין תוצאותיהן. קרישנה טוען כי עלינו להשתחרר מהתלות המנטלית בפירות הפעולה, הואיל והם טמונים מלכתחילה בפעולה עצמה. קרי לא להיות מונע מפירות הפעולה ולא לייצר תלות בתוצאותיהן. ומאידך, לא ליפול לאי פעולה, כלומר לא להיות חסר תוחלת או מעש בעולם - להיפך, לעשות, אולם לא מתוך תלות בפירות העשייה. לשיטתו, אומללים הם אלו שפועלים מכח הציפייה לפירות. הנפש האנושית מונעת מתוצאות, מרווח ותועלת. לפי קרישנה, ההתקשרות לפירות הפעולה מאמללת אותנו. אנו נמצאים ברציפות במעין תודעת עתיד, שהיא פיקציה, הואיל ואיננו יודעים מה באמת יהיה בעתיד. ההזמנה של קרישנה היא לנכוח ברגע ההווה, להיטמע ברגע הנוכחי ולהתרכז בו, משום שאם העשייה היא לשם עשייה, אין זה באמת משנה מה אנחנו עושים. להיות ברגע ההווה מתוך חדווה לעשיה לשם עשיה בלבד הוא המסר שקרישנה משמיע לארג'ונה וזו גם תמצית הרעיון הפילוסופי של "דרך האמצע" המובעת בבהגוד-גיטא.

הבהגוד-גיטא תורגמה לעברית לראשונה על ידי עמנואל אולסבנגר בשנת 1956. בהמשך ראו אור תרגומו של איתמר תאודור ולאחרונה של אמיר אור. לא ניתן שלא להזכיר בהקשר זה גם את ספרה פורץ הדרך של ד"ר נעמה שלום: "ספרות המופת בהודו הגדולה: דת, תרבות ופילוסופיה".
ערך סנטימנטלי למהדורה הספציפית המקורית של תרגומו של אולסברגר ניתן לו מברכה המופיעה בראשית הספר לנשיא המדינה יצחק בן צבי. אולסבנגר מברך את הנשיא ורואה זכות גדולה בהגשת התרגום של הבהגוד-גיטא. הוא גם מתאר בפני הנשיא כי קיבל רוח גבית לתרגום היצירה מסנסקריט לעברית מלא אחר מאשר ראש הממשלה, דוד בן גוריון.

בראי הזמן שחלף משנת 1956, השתנתה גם השפה העברית וסגנון התרגום מהווה סוג של אתגר בפני עצמו. השלב הבא בהיבט הזה יהיה לקרא את התרגומים החדשים יותר של תאודור ושל אור.

ולסיום, זווית נוספת למשבר אותו חווה ארג'ונה במרכז השדה ניתן גם לקבל ממאמרו של מרדכי גלדמן ז"ל: "סרבן המצפון הראשון" אשר הופיע במקור במוסף ספרות של עיתון הארץ בשנת 2002 - ראו כאן: https://www.haaretz.co.il/misc/2002-06-20/ty-article/0000017f-e346-d9aa-afff-fb5e06b20000”