“באחד הימים, בעת הליכה מכאן לשם ברחובות תל אביב, נתקלתי במקרה בחלון ראווה עמוס ספרים ישנים. נכנסתי פנימה והתגלה בפני מאגר של ספרים ותיקים, ממש אוצר בלום, ואיש שיחה נעים הספון לצד הקירות עמוסי המדפים בחלקה הפנימי של החנות.
הסתבר כי יד המקרה הטובה הובילה אותי לקדמת עדן, חנות ספרים ישנים ברחוב אלנבי , וכך הכרתי את קובי קמין, בעל החנות העוסק בספרים ואיסופם ובספרות על גווניה השונים מעל ארבעה עשורים.
השיחה המעניינת על ספרים ובכלל הובילה אותי לביקורים חוזרים בחנות כאשר אני מתכנן יותר ויותר איך לשלב את המקום בסדר יומי באזור.
קובי הוא איש אשכולות אשר רמת ידיעותיו על ספרים מעוררת השתאות וסופר בזכות עצמו. הוא כותב בעיקר ספרי פנטזיה ומדע בדיוני, ואולם מבין הספרים שלקחתי עימי מהחנות, הראשון שקראתי מפרי עטו הוא "סיפורים מקדמת עדן" אשר משרטט אפיזודות שהתרחשו בחנות על גלגוליה השונים ובסביבתה, תוך שהוא שופך אור גם על תחנות עיקריות בחייו של קובי אשר אף הן מן הסתם, קשורות להוויית הספרים והמסחר בהם.
את הספר הזה השתדלתי שלא לסיים מהר מדי. הוא בנוי כך שכל פרק עומד בפני עצמו ומתאר סיטואציה אשר התרחשה בחנות או מההיסטוריה הפרטית של קובי, כפי שהוא מעיד על כך בעצמו על גב הכריכה. ניצול זמן הסגרים שבתקופת הקורונה אפשר לו לאסוף זיכרונות ואירועים אשר יחד יוצרים פסיפס מגוון, משעשע, טבול בהומור עצמי של אירועים אשר חווה בחנות, מול לקוחות, ספקים, עוברי אורח, בעלי העסקים בסביבת החנות , עובדים בחנות וכך הלאה.
מדובר ביותר מהצצה מזדמנת להווייתה של חנות ספרים ישנים/משומשים. העניין אינו רק המסחר עצמו או נדירותם של הספרים כי אם עצם היותה לאורך השנים מקום מפגש, מרכז תרבות, ואבן שואבת ליצירתיות.
הכתיבה השוטפת הופכת את הקוראים לשותפים פעילים בעלילה ולא פעם מצאתי עצמי צוחק בקול רם בעודי מדמיין את הסיטואציה המתוארת. מסתבר לאור המתואר בסיפורים הקצרים, כי עבודת איסוף הספרים מספריות ותיקות, מעזבונות, מאנשים אשר החליטו לצמצם את ספרייתם הפרטית וכיוצא בזה, היא אומנות בפני עצמה אשר לא ניתן להצליח בה, קל וחומר לאורך שנים, ללא אהבה עמוקה לתחום, כזו אשר מתדלקת תדיר את העשייה בהתמדה, חדוות יצירה ונחישות. בין פרקי הספר משתקפים מדפי החנות וחלון הראווה שלה יחד עם התהליך הרציף והבלתי נגמר של טיוב האוסף המוצע לצרכנים.
זווית נוספת אליה אנו נחשפים היא לקוחות החנות עצמם, או ליתר דיוק טיבו של הקהל השזור בסיפורים אשר התרחשו לאורך השנים. הללו יכולים להיות אנשי ספר, סופרים צעירים או מוציאים לאור, אולם מאידך הם יכולים להיות מבקרים מזדמנים מכל רחבי הישראליות של העשורים האחרונים , וכל אחד מהם הוא מושא לסיפור ועלילה אשר מתפתחת בזכות עצמה.
הנאה צרופה שאכן יש לממש עם וופל ותה לימון.”
