“בשנים האחרונות פורסמו כמה ספרים בעברית שבהם תורגמה מיתולוגיה הינדואית. המוכרים שבהם "המיתולוגיה ההודית" / עמרם פטר ושני ספריה של אופירה גמליאל "שיוה ביער האורנים" ו-"יוגים, מלכים ונשים שמימיות". "אלים ואלות במיתולוגיה ההודית" הוא ספרון לא גדול. דרך שלושה שערים, המוקדשים כל אחד מהם לאחד משלושת האלים הזכריים הראשיים בהודו (שיווה, וישנו וברהמה), נפתח צוהר אל אוקיאנוס המיתולוגיה ההודית שהוא רחב ועמוק עד אין קץ. סיפורי המיתולוגיה ההודית ארוכים ומורכבים והקריאה בהם אינה קלה למי שאינו בקיא ברזי התרבות. ריבוי השמות הזרים, הקשים להגיה והמושגים שאינם מוכרים לקורא, מכבידים ומרתיעים. איתי אהרה בחר להציג את הסיפורים בגרסאות מקוצרות וקלות יותר. באופן זה אכן קל יותר לקלוט אותם, אך במידה רבה נעדרות מהם הפיוטיות והמורכבות, ועושר הדימויים כמעט שאינו בא לידי ביטוי.
לצד אופן הצגתם המקוצר של הסיפורים ההבדל המהותי ביותר בין הפרסומים בעברית של המיתולוגיה ההודית המוקדמים יותר לבין ספר זה, הוא שאהרה מסיים כל אחד מהסיפורים בהצעה פרשנית. אהרה מציין במבוא לספרו כי ניסה לקשור את הסיפורים המרוחקים למציאות היומיומית שבה אנחנו פועלים, לעורר חשיבה ולהעביר מסר רלוונטי לחיים. בדרך זו מהווים הספרון ומחברו חוליה נוספת במסורת הקדומה של סיפור הסיפורים וניתוחם, שבתת-היבשת הלחה היא עודנה חיה ופועמת ברוב גוונים ובשפע פנים.”