“אורסולה לה גווין נהדרת
אני חושב שזה הספר שגרם לי להתחיל לקרוא מד"ב
והוא אחד הטובים שקראתי עד היום ספר חובה!”

“מי אני שאבקר ספר שזכה הן בהוגו והן בנבולה. אבל מישהו צריך לעשות זאת... אז ככה:

הרעיון מבריק: עולם מרוחק (17 שנות אור מהכוכב המאויש הקרוב ביותר) וקר שבו חיים בני-אדם "דו-מיניים". כלומר אין גברים ונשים, אלא גם מין אחד, שיש לו מעין תקופת ייחום שבו (ורק בו) הם יכולים לקיים יחסים (אחד הופך לגבר והאחר לאישה).

מה קורה בעולם בו אין חלוקה לגברים ונשים? בו יש שיוויון וכל אחד יכול להיכנס להריון? עולם שלא נשלט ע"י היצר המיני? איך זה משפיע על ההתפתחות הטכנולוגית שלו, על החינוך, המנהגים והמשטר? האם עולם ללא גברים הוא עולם ללא תככים ומלחמות? (ומה עם האוכל???)

אלו הן חלק מהסוגיות שמועלות במהלך הספר, כאשר שליח ראשון (בערך) מהעולמות האחרים (83 במספר) מגיע לעולם זה המכונה "חורף" בשל תנאי המחייה הקיצוניים שבו והוא מנסה להתמודד עם המצב הלא רגיל. מטרתו היא "לספח" את העולם הזה לשאר העולמות למטרת מסחר והחלפת מידע.

כאמור הבסיס של הספר מעולה (ולדעתי על זה הוא קיבל את פרסיו) והכתיבה שוטפת, אבל משהו חסר בו כדי להפוך אותו לספר מצויין. המרכיב החסר עבורי הוא מתח. כבר אחרי כמה עמודים ברור למדי מה הולך לקרות בהמשך הספר (ולמי שזה לא ברור יש נביאים שחוזים זאת), וחסרה מוטיבציה. גם כל ההשלכות של עולם שכזה לא נידנות מספיק לטעמי.

נציין גם שיש הוצאה מאוחרת יותר של ספר זה בתרגום המילולי יותר "צד שמאל של החושך" (שקצת מפספס את המשמעות), עם תוספת של כמה דברים. בהוצאה הזו יש מלאי דברים פיקנטים כמו פסקאות מתחלפות ששומרים על המתח...

בכל מקרה – כל חובב מדה"ב שמכבד את עצמו (אם יש כאלו) לא יכול לוותר עליו.”

“זה ספרה השני של לה גווין שאני קורא (הקודם היה "המנושל"). סופרי מדע בדיוני שונים מתמחים בהמצאת טכנולוגיה חדשה - לה גווין מעמיקה בתחום הסוציולוגיה הבדיונית ועושה שם ניסויים מרתקים.

עולם שבו כל אדם הוא פרטנר מיני אפשרי - וגם יריב פוטנציאלי ושווה ערך למשרה פוליטית, שבו כל אחד עשוי להכנס להריון, שבו הבכי אינו מביך יותר מן הצחוק, ושבו המיניות מוגבלת ל6 מתוך 26 ימים בחודש - אולם בששת הימים המיניים היא אינה מגונה ואינה מביכה...

לה גווין מנסה לבחון, דרך עיניו של הציר הבין כוכבי, הגבר, גנלי איי, כיצד התפקידים המגדריים, או ליתר דיוק - היעדרם, עשוי להשפיע על מבני החיים - מהידידות בין חברים, דרך מוסד המשפחה ונישואין - ועד למדינה והלאום.

כל זה קורה על רקע הכוכב הקפוא "חורף", שהאמת מעט מעפיל באתגרי הכפור שלו על היכולת לבודד את הניסוי הסוציאלוגי בדו-מיניות.”

“את לה גווין קראתי לראשונה בעולם המדהים של ארץ ים, זה היה בין ספרי הפנטזיה הראשונים שקראתי בחיי (שאני זוכר), והוא השאיר עלי רושם עד היום. לכן כשנתקלתי בספר מעבר לעלטה שלה החלטתי לשים אותו על המדף עד שאחליט לקרוא קצת מד"ב ולא רק פנטזיה. לפני כשנה החלטתי לקרוא לחלופין ספר פנטזיה וספר מד"ב, כדי להתחיל להוריד עומס מהמדפים, בינתיים זו הייתה החלטה טובה מאוד וגם מאווררת קצת את המחשבות בין תחום לתחום.
מעבר לעלטה הוא ספר עצום, לא בגלל גודלו - כי ידוע שעם עובד מוציאים ספרי כיס, כי אם בגלל שלה גווין עושה כאן משהו מדהים, היא לוקחת את המסע הבינכוכבי כמו אצל סופרים אחרים עם כל ההגבלות המדעיות של מעבר בין כוכבים, ומספרת סיפור על יקום שבו יש מעין אחוות עולמות שרוצים להגדיל אותה ולחבוק איתה את כל העולמות האנושיים ולשם כך שולחים צירים לקצוות היקום למצוא עולמות כאלו ולנסות ולשכנע אותם לראות ביופי של האווחה הזו ולהצטרף אליה.
הסיפור מתחיל בעולם שמרוחק כ17 שנים מהעולם הקרוב אליו באחווה. אל העולם הזה נשלח ציר כדי לבחון את הפוליטיקה העולמית ולראות האם הם יתאימו להצטרף לאחווה. מה שהציר מגלה הוא שבעולם הזה עדיין חיים בתוך עידן קרח ולכן הוא נמצא בשלבי התפתחות אנושיים מוקדמים, ולמרות שהוא מאוד מפותח מבחינות מדעיות היצורים האנושיים שעליו שונים מאוד ממה שמוכר לנו בשאר העולמות.
לה גווין מספרת ביד של אומנית את העלילה המורכבת והמרובדת שלה מבחינות רבות, ביולוגית, פוליטית, תרבותית, אומנותית, מדעית, ופשוט יוצרת עולם עשיר במושגים שהקורא חושף ומגלה לאורך המסע של הציר להכניס את העולם - "חורף" אל האחווה. העלילה רצופה אינספור תיאורים נפלאים על חברויות, אהבות, מתחים, תככים, מלחמה, מדע, דת, ועוד היקף עצום של תחומים אנושיים ואל-אנושיים שמעצימים את חווית הקריאה של עולם חורף. היה פשוט תענוג לקרוא את הספר הזה בקיץ.
תהנו...”