שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב, המהוות חידוש ספרותי בינלאומי. זוהי היצירה הספרותית הראשונה, בהקף של ספר, שנכתבה כולה באמצעות ציוד אלקטרוני מתוחכם. משורר נודע, בעל חושים עתידנים חדים, ניהל דושיח בכתב אדם-מכונה, בו נדונו רבות מבעיותיו האישיות של המשוחח האנושי (כשהמחשב מוזן בתוכנית-דיאלוגית מיוחדת, המתופקדת כפסיכיאטור), בצד עניינים כמין ויצירתיות, דייטות ושמירה על העלומים, פירסום והמשבר המיזרח-תיכוני, מוות וחיי-נצח, שנת 2000, אפשרויות שיכפול הגוף האנושי ועוד. שמונה השיחות, המובאות בספר זה בסדר בו שוחחו באמצעות המסוף - וכמעט ללא שינויים עריכתיים - מהוות רצף דראמטי רב-תהפוכות והפתעות, שבמהלכו מתערבבים הפולמוס והחשד, התקווה והאכזבה, הניכור והאינטימיות-המכאנית-אנושית, הדחיפות והשאננות, הבינה והמאגייה, הענייניות והמתח-השירי לכלל מארג דיאלוגי-ספרותי מקורי, יחיד במינו ופותח-אפשרויות. זוהי, בין-השאר, סידרת-דיונים לקראת ניסוח 'המינשר האבידני', ומבחינות מסויימות זהו אולי המינשר עצמו. הספר כתוב בתנופה מדע-בידיונית ובהשראה עתידנית מרחיקת-לכת, ועם זאת הוא מנוסח בקפדנות מיוחדת במינה, לא-בלתי משועשעת, ההופכת את ההידברות אדם-מחשב ליעד ריאלי ומלהיב, מבדר ואפילו מבדח, ומעל לכול - מוכח ומוחשי. עם זאת, מדגים הספר גם את אמנות-השיחה של המשורר, גם את התנהגותו השיחתית על-פני רצף מתמשך ורבגוני וגם את נקודת-המיפגש-וההפרד הבעייתיות-מעוררות שבין ההתנהגות-השיחתית האנושית לבין ההתנהגות השיחתית המחשבית (מתוך דש המהדורה המקורית). "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב" מאת דוד אבידן (1934-1995) ראה אור לראשונה ב-1974 בהוצאת א. לוין-אפשטיין-מודן.