רבים מספרים את זיכונותיהם.
רבים גם כותבים קטעי זיכרונות למען צאצאיהם או למען העולם.
ואולם מעשהו של תומי מרקס, שהפך את סיפור החיים של משפחתו למסכת כתובה ומגובשת, חוצה את הגבול שבין תעוד זכרונות גרידא – לספרות.
ספרו של מרקס, משתרע על פני מספר דורות ומתרחב אל כמה מענפי המשפחה, מעביר באמצעים ספרותיים מגוונים את עולמם הפנימי של המעורבים ואת הלכי הרוח שלהם.
בכך מקיים הספר את תפקידה העיקרי של הכתיבה הספרותית – העברה של החוויה האנושית מן המחבר אל קוראיו.
כוחו של תומי מרקס מתבטא אפוא ביכולתו לפרק ולהרכיב מחדש בצורה סיפרותית את חוויותיו-שלו, כמו גם את החוויות שלקט בסיפורי המשפחה, וזאת תוך שחיזור רגיש, צבעוני ומפורט של המניעים שמאחורי החוויות הללו.
בכך הביא לעולם יצירה קריאה ביותר, הנוגעות לא אחת באמיתות אוניברסליות והופכות את סיפורם של תומי ומשפחתו מהיסטוריה פרטית – לסאגה שתיגע בקוראים רבים.