יבגני זמיאטין (1937 - 1884) נחשב לאחד הסופרים המרכזיים והמבריקים בספרות הרוסית המודרנית, בסוף שנוח העשרים, לאחר שיצירותיו הוחרמו בבריה"מ, גלה מרצון לצרפת, הוא מת בפאריס, נידח ונשכח. בסוף שנות השמונים התפרסם במולדתו מכלול יצירתו והוא זכה להכרה מחודשת בכשרונו, זו פעם ראשונה שזמיאטין מתורגם לעברית, קובץ סיפורים זה מוכיח את שליטתו המוחלטת של זמיאטין במה שכינה "הטכניקה של הפרוזה", בלשון דחוסה ותמציתית, שופעת דימויים, מתוארות ביד אמן דרמות קטנות של אנשים פשוטים, רוסים או אנגלים, הנקרעים בין תשוקותיהם לבין כוחות אי - הסדר המערערים את עולמם המאורגן והמוגן. המתח העז הנוצר בין הדינמיות הקיצונית של סיפור העלילה, לבין שלמותו הצורנית, הוא מהמאפיינים הבולטים בסגנון כתיבתו הייחודי של זמיאטין.