“ריינר מריה רילקה היה אחד ממשורריה הרומנטיים והליריים הגדולים של גרמניה אבל הוא כתב גם פרוזה ואיכשהו כרגיל אצלי הגיע לידי באקראי, ספר שמאגד את הסיפורים המוקדמים שלו, כאלה שנכתבו ממש בקצה המאה המאה התשע-עשרה אבל עדיין לא במאה העשרים... לאחר שקראתי את הסיפורים, אני יכול לומר שרמתם איננה שווה אבל בכולם ניתן לחוש שמשורר כתבם, פשוט ע"י עוצמת הדימויים הפואטיים בפרוזה, שהמחבר משתמש בהם... גם אפשר ללמוד מחלקם על החיים הבורגנים וגם הבוהמיים של התקופה ההיסטורית שבה נכתבו. אהבתי במיוחד את הסיפור "אוואלד תראגי" שהוא גם הארוך שבסיפורים, שבו מסופר על דמות של משורר צעיר שיוצא מעירו לעיר זרה ואין לי שום ספק בכך, שזהו סיפור אוטוביוגרפי כי הפרטים המסופרים בו זהים באופן מדויק למהלך חייו של המשורר.
התרגומים לסיפורים נעשו ע"י שני מתרגמים שונים ובחלקם נעשה שימוש בעברית שאבד עליה הכלח... למשל: "לו יהי כן" שִיפְתֵת ביבושת" (עמ' 9) או:"בגמלון חלון אחד, שניים בדיוטה הראשונה"... (עמ' 110 ) ועם זאת הם מאוד קריאים ואני הרי בכלל הרי קורא בעברית במהירות, וקראתי את הספר הזה בערב אחד... ודי אהבתי אותו.”