“מ.ל סטדמן החזירה אותנו לאוסטרליה, אבל הפעם לא למגדלור מבודד אלא למרחבים האינסופיים והחונקים של "מרדית' דאונס". מי שאהב את "האור בין האוקיינוסים" ימצא כאן את אותה סופרת שבוחנת את הגבולות הדקים של המוסר, אבל הפעם היא עושה זאת עם אזמל מנתחים קר וכואב הרבה יותר.
העלילה והמרדף אחרי הצל:
הספר נפתח בקיפאון רגשי בעקבות טרגדיה משפחתית. מאט ורוז נותרים לבדם מול עסק משפחתי קורס ו"הלילה ההוא" – רגע של אובדן דעת שמוליד סוד אפל וטאבו מוסרי כבד. המנוע העלילתי המבריק של הספר הוא המרדף הבלתי פוסק אחרי האמת: כולם – מהחוקר האובססיבי ומירטל הרכלנית, ועד לורנה האם, בוני ואפילו אנדרו הצעיר – מנסים לפצח את הסוד המרחף מעל הבית. אך למרות הלחץ הכבד מכל עבר, הסוד נותר חלק בלתי נפרד מהעלילה מבלי להתגלות, כשמאט הוא היחיד שנושא אותו כמעמסה עצומה על כתפיו, בבדידות מזהרת.
היררכיה של בושה:
סטדמן בונה בכישרון פסיפס של סודות באאוטבק השמרני. אל מול הסודות של מיילס או של פיט – סודות של זהות, שככל שעובר הזמן, העולם מתחיל לקבל אותם בהבנה– הסוד של מאט נותר "החטא הקדמון". זהו סוד בלתי נסלח שמבודד אותו מהעולם ומטיל צל כבד על כל בחירה שלו, בעודו משמש "סכר" אנושי המגן על הדור הבא מהכתם של העבר.
על הכתיבה – אזהרת ריכוז:
זהו לא ספר שניתן לקרוא ברפרוף. סטדמן כותבת בסגנון מרומז מאוד, כמעט חמקמק. צריך ממש להתרכז בקריאה, כיוון שפרטים קריטיים להבנת העלילה ולעומקן של הדמויות נמסרים לעיתים בין השורות. הכתיבה במאות העמודים הראשונים מאתגרת ומעיקה, אך הכל משתנה כשבוני נכנסת לעלילה. דמותה ה"פילפלית" מפיחה חיים בבית הקפוא, והחלק המרגש ביותר הוא האופן שבו היא מתאהבת במאט דווקא בגלל הסוד שהוא מסתיר, דווקא בגלל היותו אדם פצוע. היכולת שלה לאהוב את ה"שבר" שלו מעניקה לקשר שלהם עומק עצום.
לסיכום:
"חיים רחוקים" הוא ספר מעודן, מאתגר ודורש סבלנות, אך התגמול הוא תיאור מצמרר של גבורה שבשתיקה ושל המחיר הנורא שאדם מוכן לשלם כדי להגן על מי שהוא אוהב.”