כשהגיעו לאזור רעים, עידו הבחין בקבוצה של חמש-עשרה שוטרים חמושים באקדחים, שניהלו קרב מול חמישים מחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב. בלי להסס הוא הכניס את הטנק לשטח האש שבין השוטרים למחבלים. כשביקשו להודות לו, השיב בפשטות: "התגייסתי כדי להיות לוחם. בסך הכול עשיתי את העבודה שלי".
מהרגע בו הכוננות הפכה למלחמה וטילי נ"ט החלו לפגוע בטנקים, עד הרגע בו אחרון חטופיה שוחרר מעזה – קרבותיה של חטיבה 7 הן פניה של מלחמת חרבות ברזל. זוהי החטיבה שטנקים שלה היו פרוסים על הגדר בתחילת המתקפה, שחייליה היו הראשונים להגיב, שמפקדיה הובילו קרבות בלימה מול מאות מחבלים, ושטובי בניה נפלו בקרב ובשבי. כשחיילי חטיבה 7 נפגשו, רק שבועיים קודם לכן, עם ותיקי מלחמת יום כיפור, הם לא העלו על דעתם שאת הפרק הבא בתולדות החטיבה – והמדינה – יכתבו הם עצמם.
הספר הזה מזמין את הקורא להצטרף לחיילי החטיבה בפרק הזמן שבין השבעה באוקטובר ל"מבצע ארנון", בו חולצו ארבעה חטופים. לשמוע את הקריאות בקשר, להבין מי נפגע ונפל, לחרוד לגורלו של מי שקולו נדם פתאום, להתמלא גאווה ורעות-לוחמים כשעלילות הגבורה הופכות לדבר יום ביומו.
• לאן נסע אחד מצוותי הטנקים כשהצריח עוד בוער?
• מה צעק המג"ד הפצוע לקצין שהגיע להחליף אותו?
• איזו עיר עזתית נתפסה כ"טיול בפארק"?
• כיצד הוסווה בהצלחה "מבצע ארנון"?
עידית שכטר-פייל היא סופרת שפירסמה עד כה שלושה עשר ספרים. היא גוייסה בתחילת המלחמה לחטיבה 7, ובמהלכה חקרה מאות רבות של עדויות וחומרים אותם שזרה לסיפור לחימה הנקרא כמקשה אחת.