הבטתי בעיניהם של הנוכחים. הנמכתי מעט את קולי ואמרתי, "אני מבקש להיערך למאה, מאה, מאה, מאה."
"לְמה אתה מתכוון?" שאל אחד המפקדים.
"מאה חיילים הרוגים, מאה אזרחים, מאה שוטרים, ולהבדיל – מאה מחבלים," השבתי.
קולות גיחוך קל החלו לעלות מקצוות החמ"ל.
"אבנר, אתה חולם?" קרא מישהו בחוסר אמון.
"ותהיו מוכנים לזוועות כמו במאורעות תרפ"ט – אונס, רצח, התעללויות, שרפה וכריתת איברים," הוספתי בקול כבד.
"השתגעת?" הצטרף אחר.
נשמתי עמוקות, שומר על השקט שבתוכי. בבוקר ההוא נשמעו תחזיותיי דמיוניות, מנותקות מהמציאות. איש לא האמין שהמספרים האלו אפשריים.
איש לא רצה להאמין.
הספר "משורה לתקומה" חושף לראשונה את הסיפור האנושי שמאחורי זיהוי חללי טבח 7 באוקטובר, ואת מעט מן האור שזרח מתוך האפלה בבסיס שורה. הספר פותח צוהר נדיר לאחד המבצעים הרגישים בתולדות המדינה: חיילים, שוטרים ואזרחים התאחדו כדי להעניק לחללים זיהוי ודאי, למשפחותיהם כבוד אחרון, ולעם ישראל תקומה. זהו מסמך לאומי, ערכי וניהולי, ובעיקר – עדות לרוח שניצחה את האימה.
אל"ם (מיל') אבנר כהן, נשוי ואב לשבעה, מתגורר בקיבוץ שומריה שבצפון הנגב. שירת בצה"ל מעל עשרים וחמש שנה בתפקידים מגוונים, והיום הוא מנהל, יועץ ויזם.
בשמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, עם פרוץ מתקפת הטרור הקשה בתולדות המדינה, הקים והוביל, מתוקף תפקידו הצבאי, את מערך זיהוי חללי הטבח והמלחמה בבסיס שורה.
בספר הוא מגולל בגוף ראשון, בכנות ובגילוי לב, את התהליך הרגיש של זיהוי החללים, את שיתוף הפעולה בין הארגונים השונים ואת הניהול המורכב של המשימה הלאומית הזו, בתנאים חסרי תקדים. כל אלה שזורים בסיפור חייו ובעקרונות המנהיגות והניהול שהנחו אותו לאורך השנים.
"משורה לתקומה" הוא ספרו הראשון.