4:32 לפנות בוקר. גיל תשע. שתי ילדות. גבר אחד.
אלו המספרים שהתכנסו אל אותו ערב שבו פגשתי אותה. שלושים שנה אחרי הלילה שהלכתי לישון אצלה, ואז - אבא שלה נכנס.
החברה הכי טובה שלי, לשעבר.
4:32 הוא סיפור על שתי נשים שנפגשות לראשונה אחרי שנים ארוכות של נתק. חברות ילדות אמיצה שהתפרקה בעקבות אירוע טראומטי, והשתקה שנמשכה חיים שלמים. השקר הפריד ביניהן וזרק כל אחת למסע מטלטל של התבגרות נפרדת.
עכשיו, בבגרותן - הן יושבות זו מול זו ומנסות להחזיק את האמת בידיים חשופות. אבל האם אפשר לדבר באמת אחרי שתיקה כל כך ארוכה? ומה קורה כשהאמת, שנאמרת לראשונה בקול רם, היא רק קצה חוט למה שבאמת קרה?
זהו סיפור על ספירה לאחור, אל העבר, אל האמת.
ארבע, שלוש, שתיים.
אחת.