אם תתני לחמה להנחות אותך
אִם תִּתְּנִי לַחֵמָה לְהַנְחוֹת אוֹתָךְ,
הֲתֵדְעִי מְנוּחָה?
אִם תִּתְּנִי לַזַּעַם לִגְאוֹת לְעֵת עֶרֶב
לְנַפֵּץ אֶת קִצְפּוֹ
עַל שִׁלְדֵי הַסְּלָעִים,
הֲתִמְצְאִי אוֹצָרוֹת
עַל חוֹל שֵׁפֶל הַבֹּקֶר?
אִם תָּנִיחִי לַכַּעַס לִתְסֹס, לְהַחְמִיץ,
לְטַפֵּס בְּסִמְטַת אֵין מוֹצָא,
הֲתִרְוִי
כְּשֶׁיִּגְלֹשׁ לַקָּנֶה?
אָז הָרִימִי פָּנַיִךְ
מֵעֵין הַמָּבוֹךְ
וְהַרְשִׁי לַסְּדָקִים לִפְעֹר אֶת עַצְמָם,
כְּשֶׁכַּעַס שָׁחֹר וְסָמִיךְ
יִזְלֹג בִּכְבֵדוּת
לְתוֹךְ הַיְּקוּם,
שֶׁיּוּכַל לוֹ.
חגית ורדי, ילידת 1950, גדלה בקיבוץ אלונים. בשנים האחרונות חיה ויוצרת בארצות־הברית.
ילדת הזכוכית הוא ספר שיריה הראשון.
רחל ריקליס, אחותה של חגית, ילידת 1945. חברת קיבוץ בית גוברין. למדה קליגרפיה יפנית אצל תרצה פייטן סלע.