"מַחְלִיטָה לְפַצֵּחַ אֶת חִידַת חַיַּי,
לְלֹא פְּשָׁרוֹת, מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת בַּמְּצִיאוּת וּבִבְחִירַת הַדֶּרֶךְ.
תַּעֲתוּעַ וּמְצִיאוּת מְשַׁמְּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָה,
מִתּוֹכָם אֲנִי מוֹצֵאת אֶת הַנָּתִיב הַמְּדֻיָּק לִי.
מַגִּיעָה לְאָבִי, וּמִשָּׁם סוֹלֶלֶת אֶת דַּרְכִּי,
רוֹקֶמֶת חַיַּי בְּבִטְחָה."
ספר סוער ואידילי, בעת ובעונה אחת. בוערים בו מיתוסים חבויים לניסיון נועז, שבין וידוי לתפילה. לצערי, אינני משורר וגם לא מסוגל להביע דעה עם סמכות, כי בשירה- אני לא טוב בקריאה יחפה – עודני מהלך בנעלי עבודה (גם התרחקתי מהאדמה). אז התרשמותי מהספר, אין בה סמכות, רק קשר – לשיחה.
מוקי צור, המורה של לינה באורנים, יושב ראש התנועה הקיבוצית.בין יוזמי ועורכי קובצי העדויות: "שיח לוחמים", ו"שיח צעירים"
לינה ארנון, ילידת תל אביב, נושמת אדם ואדמה. חשופה מילדות לשירה, לספרות, למחול, למוזיקה ולתיאטרון. גדלה כילדת חוץ בקיבוץ מרחביה, בגבעת השלושה ובחולדה. זכתה להיות תלמידתו של הסופר עמוס עוז. אשת חינוך עשרות שנים. חברת קיבוץ בית זרע.באה מאהבה!