“#
תצחקו עלי, אבל הספר הזה הזכיר לי את "עידן התמימות" של אדית וורטון. מעל מאה שנים עברו מאז כתבה וורטון את ספרה הידוע ביותר, לבין הספר הזה. שניהם נכתבו על תושבי אותה עיר, לכאורה. התנהגות דמויותיה של וורטון קשורה למה שמותר(ומה שאסור) לאנשים מהחברה הגבוהה בניו יורק של תחילת המאה העשרים. הקודים של ההתנהגות השתנו מאד בתקופה שחלפה בין שני הספרים. אבל גם בספרה של הילדרברנד מככבים קודים של התנהגות וסודות שגילוים יכול לסכן את בעליהם. הדרך האגבית בה כתוב הספר הזה, תוך כדי תיאורי הסביבה בה מתרחשים האירועים, תורמים לדמיון בין שני הספרים.

הספר הזה עוסק, למעשה, בפרשנות חברתית. הוא סוג של רשומון, המובא דרך עיני המשתתפים בו, שרובם אינם יודעים באיזה מחזה הם משתתפים. יש בו מכל וכל: עושר מעבר לדמיון, אנשי צווארון כחול, צעירות מושכות, שכל עוד הן צעירות ומושכות זה הנכס העיקרי שלהן. יש חתונה, שהיא העילה העיקרית להתכנסות בננטקט, אי מדהים ביופיו המאכלס עשירים – ואת המשרתים אותם.

הסיפור כתוב בקלילות ובחן, כל פרק מזווית ראייתה של אחת הדמויות, בגוף שלישי, בדרך כלל בזמן הווה. אין בו גוף ראשון ואין בו קפיצות מעצבנות בזמנים. יש בו תעלומה – אשה צעירה טבעה. תאונה? התאבדות? רצח? התעלומה אינה עיקר הסיפור, שכאמור הוא תיאור מערכות היחסים בין הדמויות שבשום מצב אחר לא היו מוצאות את עצמן יחד באותו מקום או זמן. ספר שגרם לי הנאה רבה בעיקר בסיגנונו

בתקציר הסיפור על הכריכה גליתי שהסופרת היא "מלכת ספרי הקיץ". מאז נתקלתי בהגדרה "ספר אמיתי" בסימניה, לא נתקלתי בהגדרה המשייכת את הספר בעל כורחו לקבוצת תוכן כלשהי. אפשר להציע לספריות ציבוריות, במקום הדרך המיושנת בה הן מקטלגות ספרים, למקם אותם לפי קטגוריות. "ספרים אמיתיים", "ספרי קיץ", "ספרי חופשה", "ספרי לילה" וכו'. הספרנית תדע שאם הקורא מחזיר "ספר טיסה", נניח, הגיע זמנו לקרוא "ספר אמיתי".

שמחתי לעזור בשיפור הפיקוח והקיטלוג של קוראי הספרים.”

“איך רשום מאחור, "אמבטיה חמה וריחנית"
חחח מעולם לא שמעתי ביטוי שכזה בקונוטציה של ספר....
אבל אם תמלאו אמבטיה חמה, שימו שם קצת קצף ריחני, כוס יין בצד אולי שוקולד
ביד השניה את הספר הזוג המושלם.
ו... תתענגו על כל פרק ופרק.

ספר נהדר, כל מילה מיותרת.”