“#
דבר מוזר קרה לי עם הספר הזה. למרות שהוא כתוב היטב ולא משעמם, לא הצלחתי לקרוא יותר מעמודים ספורים ממנו בכל פעם שקראתי, ולא התלהבתי לחזור אליו בכל פעם שהפסקתי. הסופרת הצליחה לפתל כל כך את העלילה, שלא היה לי מושג מה אני קוראת ואיך לקשור את כל הקצוות החופשיים, המשתרכים מהסיפור. סוף הספר מציע כיוון לא טריוויאלי לעלילה, לא נופל למלכודות הקיטש שאפשר ליפול בהן עם הסיפור כזה.

הפורמט משומש טוב טוב. זקנה שהתאלמנה לא מכבר מבעלה זה 60 שנה. עיתונאית במיטב שנותיה, שכרגע "בין בני זוג" (שאלתי ממחפשי עבודה שהם "בין עבודות"...). מגיעה לראיין אותה על תובנות שיש לה לגבי זוגיות ארוכת שנים. לפני פרידתה הטראומטית מבן זוגה היתה המראיינת עיתונאית-שדרנית-סופרת שהדריכה רבים בחוכמת החיים. היא חשבה שיש בידיה תשובות לשאלות הנשאלות על ידי המין האנושי מיום היווסדו, ולא היססה לחלוק את התשובות האלה עם קהל קוראיה הנאמן. גם בעבר היו "חכמים" שסיפקו תשובות לחסידיהם. השיפור בשנים האחרונות הוא, ש"החכם" לא צריך להיות חכם במיוחד. גם לא להוכיח יכולת מיוחדת בהתמודדות. מספיק שיהיה מוכר לרבים – רצוי סלבריטאי – שה"סודות" שהוא חולק עם חסידיו מקבלים אישור מכל ההמונים שקוראים אותם ומתחברים אליהם.

זה סיפור מריר-חמוץ-מתוק על חיים שהוחמצו. על אפשרות לחירות שלא נלקחה. הוא מתאר את שוודיה, את המנטליות שלה, ומקביל בין שתי תקופות 1955 ו 2019. ההקבלה פה אינה בנאלית, בסיגנון "הזקנה החכמה עוזרת לצעירה למצוא את דרכה דרך סיפור חייה". הסיפורים של הדמויות אינם מקבילים והקשר בינהם אינו מובן מאליו.
הייתי אומרת שהמסקנה מהספר הזה היא שלפעמים יש השקה בין חיים לחיים. למרות שאני מאמינה שהסיפור של כל אדם על הגלובוס שונה לחלוטין מסיפור של אחר, וכל אחד הוא יחיד ומיוחד בתגובותיו ובפתרונות שהוא מוצא, לפעמים יש נקודה בה החיים שלך ושל אחר מתלכדים. זה לא קורה בהכרח לאנשים שקשורים בקשר רגשי או אחר. לא צריך להיות תאומים זהים בשביל לחוות את מה שהאחר חווה. אבל כאשר זה קורה – העולם נפתח. האפשרויות מתרבות. הפתרונות מתאפשרים.

זה ספר שדורש סבלנות, שהיה קשה לי לגייס בימים אלה, אבל המאמץ השתלם לי. זה לא משהו שאגיד על ספרים רבים, אבל העובדה שלא נטשתי אותו – מה שחשבתי כמה פעמים לעשות – זיכתה אותי בחוויית קריאה ובתובנות רעננות ולא משומשות.”