“שני ז'אנרים חביבים עליי הם דיסטופיות והיסטוריות-אלטרנטיביות, וניסן שור שילב פה בין שניהם וחיבר אותם אל ההיסטוריה של מדינת ישראל והתנועה הציונית.
הספר נפתח בתלייתם של כל מנהיגי התנועה הציונית - בן גוריון, מנחם בגין, יצחק שדה ויגאל אלון. בכך, חשבו הבריטים, יחסלו את השאיפות הלאומיות של הציונים.
כנגד זאת, אחד אבינועם טובולסקי, הומוסקסואליסט (כך כתוב בספר, וחשוב לזכור - בשנות הארבעים, על כל המשמעויות החברתיות ואף החוקיות שבכך) גנדרן שמעריץ כל דבר בריטי וסולד מכל דבר לבנטיני (למעט הגברים עמם הוא מתרועע) חולם על חיים תחת השלטון ובעיקר - התרבות של בריטניה. כאדם מעט סהרורי, הוא אף מפרסם מנשרים ברחבי העיר, חוטף מכות וקללות מהיהודים בתל אביב בה הוא גר, אבל מצליח לתפוס את תשומת הלב של השלטונות, שמחליטים למנותו כשליט-בובה.
מכאן חייו מסתחררים, כדמות פסיבית שמובלת על ידי פנטזיות משיחיות (נוצריות) של אחרים, בעודו מקים משפחה לא מתפקדת בעליל, ובזמן שהוא מתקדם מעלה במערכת השלטונית של המנדט הבריטי בארץ.
עבורי הספר היה משעשע מאוד. הוא כתוב בצורה רהוטה, מתחשב בהבדלים התרבותיים והלשוניים בין זמננו לבין שנות הארבעים, ולא טרחני מאוד למרות שהדמות הראשית בה היא כזו.
הספר מתמקד באנגלופיל עם רגשי נחיתות מתמידים וסלידה לכל הסובב, ואפשר אולי לחשוב שכך הסופר רואה את הציונות כולה, אבל לדעתי יש כאן משהו שנע בין הומור-עצמי לאולי סאטירה כלפינו, כיהודים-ציונים. בסופו של דבר, כך נראה, ומבלי לעשות יותר מדיי ספוליירים, ההרגשה שלי מהסיפור היתה שגם בקווי-היסטוריה אחרים, לא הרבה משתנה, ומצד אחד ארץ ישראל עצמה היא קרקע פורייה לפנטזיות משיחיות של דת כזו או דת אחרת, ומצד שני - יהודים תמיד יאשימו אחד את השני באסונות שפוקדים אותם, יתנשאו אחד על השני ויקראו אחד לשני נאצי ועוכר ישראל. אבל, וזה אבל גדול - גם אם מסכימים עם האמירה וגם אם לא - בעיניי הקריאה עצמה של הספר מהנה, וזה אולי הדבר החשוב ביותר שיש לי להגיד על הספר הזה.”

“שור ניסה לכתוב דיסטופיה; מה היה קורה לו הבריטים היו ממשיכים למשול בפלסטינה ולא הייתה קמה מדינת ישראל? האם התרבות הייתה משגשגת? האם הציונות הייתה גוועת? איזה סוג של אנשים היו חיים אז? בעד או נגד השלטון? לא ברור. הדמות הראשית בעלילה: אבינועם טובולסקי היא עלובה, פתטית ומעצבנות ברמות על: גבר הומוסקסואל חסר טעם בבגדים נבחר ע״י נציגים בריטים להיות מריונטה, בובה על חוט שתנהל את המדינה ללא החלטות או השפעה. הוא נישא בנישואי נוחות לבתו של אחד הנציבים, מביאה לידי דיכאון ורק גורם להתקוממות, זדון וזעם בקרב האזרחים והקוראים (אני, אני). לא הצלחתי להבין את עתידה הערטילאי של המדינה עפ״י שור. ככותב, הצהיר כמה פעמים שהוא אנגלופיל אך בספרו זה הוא מנצל את הבמה כדי ללעוג לקרירותם ויובש אופיים. היהודים לא טובים והאנגלים דיי גרועים ויש הפיכות, מרידות ושפיכות דמים ועדיין העלילה קלושה ואינה מעניינת כמו החור שבמיל או אולי הגרוש. ציפיתי ליותר מאדם שכתב ספר מסקרן ויוצא דופן אודות היהודי המעורער וחסר הבטחון אך התוכן הזה הינו מיש-מש חסר כיוון ותקנה. חבל!”