#
לפעמים ספר שאתה קורא בלי ציפיות מיוחדות מעורר אצלך איזה נקודה שלא חשבת עליה, איזו תובנה או ידע שלא היו שם קודם. ההפתעה הזו היא כנראה אחת הסיבות לקריאת ספרים.


זה ספר העוסק בקוריאה הצפונית. לא נושא שעניין אותי במיוחד והיה לי מעט מאד ידע עליה. אז הנה תקציר, באדיבות וויקיפידיה והסופר. שתי הקוריאות – שהן עם אחד עם שפה ומנהגים משותפים – התפצלו אחרי מלחמת קוריאה (1950-1953) כתוצאה מחלוקת-השפעה,

אחת התמונות הקשות הזכורות לי בהקשר של צפון קוריאה היא של הסטודנט האמריקאי, אוטו וורמבייר, המורד מהמטוס כשהוא מחוסר הכרה. שבוע לאחר שובו לארה"ב דווח כי הוא מת, והרופאים עדיין מתקשים לקבוע מה קרה לו בכלא בצפון קוריאה. מסטודנט בריא וספורטיבי, שהגיע לצפון קוריאה במסגרת טיול מאורגן, ביצע בה "פשע חמור" (במונחים צפון קוריאנים) של גניבת כרזת תעמולה, הורשע ונידון למאסר של 15 שנות עבודת פרך אך שוחרר לאחר כ

כמה הרהורים עלו בי בקריאת הספר המצוין "כוכב הצפון" המתאר את המשטר הצפון קוריאני הנורא והדרכים בהם ניתן להחזיק עם ואוכלוסיה של כ 25 מיליון איש במשטר פחד, רעב והפחדות.
הספר הוא המשכו של ספר שתיאר בריחה ממחנה "עבודה", "חינוך מחדש". הספר מופיע ברשימת הקריאה שלי.
אני זוכר כי חיפשתי במפות גוגל , ונדהמתי מגודל מחנה 22 שמככב בספר זה, רק המבט על הגדרות והמגדלים מבהיל. החלוקה לתתי מחנות מרשימה ומהפנטת

ספר מצוין ברובו המתאר את האכזריות של צפון קוריאה ומה שטיפת מח יכולה לעשות לאנושות תוך כדי מתח ותיאור דמויות בצורה נפלאה אז למה נתתי 4 ולא 5 הסוף קצת הזוי אני לא רוצה לעשות ספוילר אבל קשה לי להתחבר לספר שבסיומו למשל רצחו את טרמפ או אובמה כשאני יודע שזה לא

ספר מתח שאינו אמין במיוחד בתיאור העלילה "הכביכול" מותחת. המבצע שבו כביכול סוכנת סי.איי.אי מצליחה להגיע עד לשליט צפון קוריאה ואף לגרום למותו - לא נראה אמין לחלוטין ואפילו די מופרך. הסיבה היחידה לספר הזה - מבחינתי - זה התיאור יוצא הדופן (וכאן אני כן משוכנע באמינות) של החיים בצפון קוריאה -האכזריות של השלטונות, הדוגמטיות והאמון הבלתי ניתן לתיאור בכלל של העם בשליט היחיד והמושחת.צירוף המקרים בין סיפור

wow wow wow

איזה ספר נפלא - מזכיר לי איך ספר מתח טוב צריך להיות כתוב

חובבי הז"אנר תעשו לעצמכם טובה

כבר הרבה זמן לא נהניתי כל כך מספר משובח כמו הספר הזה

בלי ספוילרים

בלי טאררם

פשוט אחד הטובים שקראתי השנה