כפי שכבר וודאי אמרו לפני, חשוב לציין שכל קשר בין הספר והסדרה מקרי בהחלט.
לא כמו שקרניות קטנות או יומני הערפד או ספרם רבים אחרים שעברו למסך הקטן, וזכו ללא מעט ביקורות שליליות בשל חוסר הנאמנות למקור.
במקרה של "המאה", המכנה המשותף היחיד בין הסדרה לספר הוא הרקע - 100 עבריינים צעירים נשלחים לכדור הארץ אחרי מלחמה גרעינית שהרסה את העולם, במטרה לבדוק אם כדור הארץ ניתן ליישוב.

כאן מתחיל ומסתיים הדמיו

ה-100.
<mark>קאס מורגן</mark>.
שלושה-ארבעה כוכבים.







ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת הבאה אכן תכיל ספויילרים. ראו הוזהרתם!]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}



אחח, ביקורת....
זה לא משהו אפשר לעשות בקלות ראש כל כך.
אם כי, למי אכפת?! זה לא כאילו אנשים צריכים לקרוא את זה אחר כך..

בכל מקרה,
איך הגעתי לספר?
הכל התחיל ביום אחד, ה-17 לאוגוסט ליתר דיוק, נוער קורא.
אני לא אתחי

אני עצוב ומרגיש רע לכתוב ביקורת קטלנית, אבל יש גבול לסבלנות שלי. בזבוז זמן, עד כדי התעללות באוהבי הספר מעל גיל 18. אחד הבודדים שגרמו לי להפסיק באמצע (יותר נכון לפני הסוף) נסיון עלוב לחקות את "בעל זבוב" האחד בדורו. בעל זבוב נכתב ב 1954 ע"י ויליאם גולדינג. <mark>קאס מורגן</mark> לא מגיע לקרסוליו. ויתרתי ברשותכם על החלק השני.

#
לא חשבתי לכתוב עליו ביקורת. הוא בהגדרה "ספר מילוי" בין לבין. משהו לא מחייב במיוחד, די קצר ואפשר לסיים בין פגישות. אבל אם לא ביקורת הייתי צריכה להחליט האם לשים אותו ב"לא שווים ביקורת" - שזו רשימה אכזרית המוקיעה ספרים שחשבתי שהם גרועים או ב"אין לי מה להגיד עליהם" גם היא רשימה אכזרית, שבה הספר מקוטלג כסתמי ונדוש (אם הייתי ספר הייתי מעדיפה, כנראה, להשתייך לרשימה הראשונה).

סיפור של מה-יקרה-עם-האנ

לעזאזל. לעזאל, לעזאזל ושוב לעזאזל.
למה. למה לסיים ככה ספר. וואט!
בעקבות המלצה של אור רשמתי לי אותו ברשימת הספרים לקריאה/ קנייה, וכשהגיע שבוע הספר ולא מצאתי את "היינו שקרנים" במחיר שפוי- קניתי אותו.
כמה זמן עבר משבוע הספר עד שהתחלתי לקרוא אותו? משהו כמו חודשיים. בחודשיים האלה גמרתי את הספרים שלקחתי מהספרייה- "הילד שנגע באף של נמר" ו"צלה של הרוח". הבעיה הייתה שאת "צלה של הרוח" לקח לי יותר מדי זמן

אם האסטרואיד יפגע מחר בכדור הארץ או לא, אין לי מושג. אפשר רק לקוות. אתם יודעים, אני מנסה להתייחס אל זה באדישות, אבל בכנות, כל דבר שנוגע לכוכבים אצלי יכול לגרום לי להתחרפן. הנה, בני אדם, אתם רואים? בטוחים שאתם מבינים הכל, אתם. אבל הנה, אין לכם טיפת מושג בכל הנוגע לחלל, ועוד יותר מזה- אין לכם שליטה, אתם חסרי אונים, וכל רגע, אם זה תלוי בחלל, אתם יכולים למות- למות, למות, למות. וזה הקטע, זה בלתי מושג,

ארבע דמויות ראשיות עם עברה שעשו שגרמה להם להגיע לכדור הארץ, אחרי מאות שנים שאף אחד לא היה שם, מלאים בחרטות מדבר מה שעשו.

אני אהיה כנה, לא אהבתי את הספר. הרעיון מבריק, העלילה שלא כוללת את הדמויות או את האישיות שלהן טובה מינוס. במיוחד כשכוללים את רעיון העבריינים והדמויות לא סתם מדברות על פאשלה שהם עשו שהרסה משהו, אלא באמת עשו משהו. כי בכל ספר יש את זה וזה כבר מתיש. אבל הדמויות פשוט לא טובות.

*ה-100 – ספר 1 בסדרה*

אמ;לק: כן או לא? בואו נגיד את זה ככה, קראתי את הספר הזה לראשונה לפני חמש שנים, ועכשיו כשהמשכו יצא סופסוף והוא הופיע מחדש בחנויות (כנראה מתוך הנחה שרוב מי שקרא אותו כשיצא לראשונה כבר מת בשיבה טובה) עדיין קניתי אותו, כלומר הוא מספיק טוב כדי שלא אשלול את הרעיון שמתישהו אקרא אותו אפילו פעם שלישית. הוא לא איזה יצירת מופת מפילה מהכסא, אבל בהחלט מהנה מאוד

תקציר מגב הספר:

ספר פשוט מעולה אין מילים,
הסופרת הזאת מעולה היא כותבת מדהים ומעניין,
כל הפלאשבקים היו מרתקים ומעשירים את הסיפור,
איזה כיף לקרוא ספר כל כך טוב חבל רק שלא המשיכו לתרגם את הבאים,
העלילה מתפתחת במהירות והקורא מבין ונכנס לזה בקלות,
אני נהנתי לקרוא על הדמויות העמוקות האלה התחברתי לכאב שלהם לפחד לשנאה פשוט להכל,
אין פרק משעמם ואין פסיק מיותר, הסופרת הזאת יודעת מה היא עושה,
מומלץ בחום!