קריאה פשוט מרתקת. שני סיפורים קצרים שמכילים עומק פילוסופי ורגשי שגם רומנים עבי כרס לא מכילים.

הסיפור הראשון, "הדלת שבקיר", הוא מעין פרוטו-נרניה, ומי שמכיר אותי יודע עד כמה עמוקה האהבה שלי לעולם המופלא של נרניה. ובכן, בהתחשב בדמיון גם מבחינת עלילה וגם מבחינת הסאבטקסט בין שתי היצירות, באופן מובן מאליו התאהבתי בסיפור הזה.
הסיפור עוסק באדם שכאשר הוא היה ילד צעיר מאוד שוטט ברחוב, וראה דלת ירוקה מסת

הדלת שבקיר תחת הסכין. <mark>ה"ג</mark>'ולס
ספר זה של ולס. מרכיב שתי נובלות הדלת שבקיר. ותחת הסכין.
אתחיל בדלת שבקיר. מה שריגש אותי בנובלה זו הוא הדלת שדרכה אפשר לעבור מהעולם הממשי אל המציאות האלמותית. מקום שבו האוויר משכר והנעורים והשמחה עוטפים את המבקר. תהיתי בלבי האם כמו שכתוב בכריכה האחורית של הספר 'האם קיים הגן הקסום הזה, המסוגל להתעלות על חיי היום-יום המעייפים והמעצבנים.
בעיני גיבור הסיפור הדלת שבקיר

אני מצטערת לומר כי הספר לא לקח אותי למסע קסום. כמו כן גם לא גרם לי להתרוממות רוח, ולמרות הריחוף אשר מאוד רציתי להגיע אליו הוא גרם לי תחושות הפוכות ומצב רוח שפוף.

שם הסופר מאוד מפתה, ואני הולכתי שולל.