נתחיל מהדברים הקטנים:
* הגופן הזה, של "כתר" שבו הצד"י הסופית מקבלת קו אלכסוני ודוקר בעין.
* לכתוב בספר "ב-1 בלילה" במקום "באחת בלילה" כפי שמתחייב בכתיבה טקסטואלית רציפה.
* לדבר על "ימיני", הוא אדם השולט ביד ימין שלו. "ימני" בשפה רגילה ותקינה.
* טעויות דפוס בספר (לא סימנתי בצד, ועכשיו אין תיעוד. תצטרכו להאמין לזה.
ואם כל זה לא מספיק, אז תנסו את זה: שם משפחתו של אחד מה"רעים" זהה לשמו הפרטי של א

אם <mark>ג'מבנקו</mark> התכוונה לכתוב מותחן פסיכולוגי אמין ומתוחכם שמרתק את קוראיו עם עלילת מסתורין כתובה היטב וגיבורה מקורית, שהרי היא פיקששה. ובגדול. ובאמת לא רציתי לקטול את הספר הזה. בחיי שלא. אבל נראה כאילו הוא פשוט דורש את זה; עושה לי עיניים, קורץ, ולוחש "תקטלי אותי, אנג'י. תקטלי אותי".
הוא פשוט מתחנן לזה.

אני לא מעריצה גדולה של ספרי מתח, יש לי נטיה לחשוב שיש להם מתכונת צפויה ואירועים משמימים ודברים ב

כמו פיש אנ' צ'יפס בדוכן מקדונלדס בסיאטל... מותחן שנכתב ע"י סופרת בריטית ומתרחש בסיאטל. ספר שהוא אוסף של (כמעט) כל הקלישאות המקובלות בז'אנר. אלא שלמרות הקלישאות והמבנה המסורבל הספר מותח.

ספר הביכורים של <mark>ג'מבנקו</mark> מתחיל בשלושים ומשהו עמודים עם "סלט" של קטעים, כמעט ללא קשר ביניהם. רק אחרי ה"סלט" הלא ברור הזה מתחילה העלילה עם רצח ברוטאלי של משפחה שלמה (מוטיב חוזר במותחנים אמריקאיים עכשוויים. למה תמיד

זהו הספר השני בסדרת אליס מדיסון אחרי מתנת האפלה ובשום מקום לא רשום כי כדאי ואף רצוי לקרוא את הספר הראשון בסדרה ואז את עם רדת האפילה.

נכון שמידי פעם יש הבלחות וקטעים מהספר הראשון שאותו קראתי די מזמן והייתי צריכה להתאמץ ולשחזר מה קרה שם בעצם.
מכיוון שהספר הנ"ל הינו המשכתו של הקודם מבחינת עלילה.

כל מה שקרה בעצם לפני שנים שעליו מבוסס הספר הראשון - חטיפת ילדים ומותו של אחד מהם, בספר הזה בעצם לאח