לו הייתי פיראט

יש רגעים בהם אנחנו מבקשים לעצמנו לשבור את הכלים ולא לשחק יותר, ובכך להיות מעט אנרכיסטים, פורעי חוק וסדר, בדומה לפיראטים רומנטיקנים, כפי שבקש לעצמו ירון לנדון בשירו לא הייתי פיראט, מילים שהפכו שם לביוגרפיה הנשכנית שלו.

באו ונציג את הדמוי השכיח לפיראט העולה מול עינינו, על אחת מעיניו רטייה שחורה, תוכי מונח על כתפו ויש לו רגל מעץ המשמיעה נקישות קצובות. לעומת זאת, באו וננסה לדמי

"שודדי ים יהודים בקריביים" מעת <mark>אדוארד קריצלר</mark> מגולל את סיפורה של תופעת הפיראטיות היהודית המוזכרת לראשונה כבר בעת העתיקה.
הספר מתמקד בשנים שלאחר גירוש ספרד ופורטוגל, בהן פעלו רוב הפיראטים היהודים מתוך רצון לנקמה על הגירוש והרדיפה הדתית המתמשכת של האינקוויזיציה.

בספר מוזכרים מספר אירועים היסטוריים בעלי חשיבות בהם הפיראטים היהודיים סייעו - הבסת הצי הספרדי-קיסרי בקרב פרבזה, לכידת צי האוצר הספרדי, כ

ספר מעניין. קודם כל - מעניין הנושא. ואולי לא כל כך. הרי יהודי הגולה (כמו <mark>קריצלר</mark>) מחפשים כל הזמן את שמשון הגיבור שלהם. לא זה שעלה לארץ ישראל והתגייס לצה"ל, אלא את היהודי הגלותי שבכל זאת הרים את ראשו ונלחם במעניו, בהיותו יהודי גלותי. לי יש קצת בעיה עם הנושא, אבל אני שמח לגלות עוד ועוד יהודים שחשבו אחרת, שידעו לנהוג באלימות מול המענים אותם, שהרימו ראש.
אלא שכאן יש בעיה קטנה.
הספר מבוסס כולו על הרעי