רספקט ושתי

ושתי, המלכה צוותה להחפיץ את עצמה בפני אורחי המלך אחשוורוש, שלבטח היה שיכור וגם נרקיסיסט. בניגוד למצופה, היא אמרה לא, ועל כך שילמה מחיר כבד. יש המפרשות את המעשה כפמיניסטי, וטוענות כי היא הייתה הפמיניסטית הראשונה – גישה שנראית לי מופרכת לחלוטין.

כשעסקתי בגיבורה אחרת מהתנ"ך, מרים הנביאה, שפועלת על רקע טראומה לאומית (אגב, למה אנחנו חיים מטראומה אחת לשנייה?), גיליתי מפרשות נפלאות, ציי

לאחר שקראתי את ספרה החדש ירח בבור , ספר ביכוריה של פרופ' <mark>הדס שדר</mark> הגעתי לשתי מסקנות
או שליתר דיוק לשתי תובנות מהקריאה : התובנה הראשונה שהתאהבתי בזכותה בז'אנר שהיה פחות אהוב
עלי , הלא הוא ז'אנר הסיפורים הקצרים או ליתר דיוק בכתיבתה מלאת החן הדמיון והעושר הציורי לשוני
שגרמה לי להיפתח לז'אנר הסיפורים הקצרים שמהיום אחבב יותר ואקרא עוד מאלה הממתינים לקריאה....
והתובנה השניה בעקבות המשפט הידוע : " אל

א בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ. ב והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים. ג ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. ד וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ה ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד.

ו ויאמר אלוהים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל, בין מים למים. ז ויעש אלוהים, את-הרקיע, ויבדל בין ה

תענוג אמיתי! הסיפורים מלאי דימיון, אבחנות אנושיות דקות, הומור נפלא, תובנות רגישות וחכמות שנשארו איתי גם אחרי הקריאה. ההתבוננות על החיים עם אירוניה דקה הזכירה לי את אורלי קסטל-בלום, והדימיון הפרוע מהדהד את כתיבתו של אתגר קרת - שניים מהסופרים הישראליים האהובים עלי - אך הקול של הכותבת הוא ייחודי ויוצא דופן. כיף לגלות כשרון כזה.