אז זהו.
סופית נמאס לי מסוג כזה של ספרים שלוקחים לי שעות שינה, משאירים אותי במתח, נשארים לי בראש כל הזמן. זהו, אני איתם סיימתי.
אפשר לצפות למעט רחמים, אני שוכב במיטה חולה, ובמקום להיות עסוק בהחלמה אני רק חושב על קטניס ועל חבר שלה פיטה.
ומי בכלל קורה לדמות בשם פיתה. אני לא יכולתי לחשוב על דבר חוץ מפרצוף עגול עם כתמים של חומוס וטחינה.
אז בזאת אני נשבע- בפעם הבאה שאני חולה אני קורא ספר שישעמם אותי

****



הנה, הגיע השלישי. צ'י-צ'ינג!! אין ספק שבצומת ספרים וסטימצקי מחככים ידיים בסיפוק כשצבא נערות בנות 14 מרוקן להן את המדפים.
אני עצמי לא חיכיתי עד עכשיו. השניים הקודמים היו, כאמור, חטיפים נעימים לחך, כך שאצתי לחנות ורכשתי אותו באנגלית כבר לפני שבועיים שלושה.
טוב, בואו נדבר על השם. "משחקי הרעב" זה שם טוב. קליט, מסתורי ומסקרן. מצד אחד משחקים, מצד שני רעב. אוווו, מפחיד. "התלקחות" הוא לא ש

כיבוי אורות. שקט באולם... חושך.
אור נדלק על הבמה... אפשר להתחיל בביקורת.
"אהמ, אהמ. אהמ, אהמ." האנשים בקהל משתיקים זה את זה.
"הספר 'התלקחות' הוא ספר נוער, ההמשך של 'משחקי הרעב', ספר שמאוד אהבתי. אתם צריכים תזכורת?" אני שואלת את הקהל. "לא!" "כן!" "על מה מסופר?" הם עונים.
"טוב, אני אסביר. הספר מתרחש בעתיד, במדינת פאנם שקמה על חורבות אמריקה הצפונית, במיקומה הנוכחי של ארצות הברית." אני אומרת. "פאנ

זהירות ספוליירים!

ובכן...
סיימתי את טרילוגיית משחקי הרעב, זה לקח לי שבוע בערך, ולהלן מסקנותיי הסופיות, הנחרצות והבלתי משתמעות לשני פנים:
קודם כל אני חייבת לציין ששלושת הספרים קריאים, קולחים וסוחפים ביותר, page turners אמיתיים. כבר מזמן לא קראתי ספרי נוער, למעשה מאז סאגת הארי פוטר, אותה קראתי בזמן אמת עם פירסומה, והטרילוגיה של <mark>סוזן קולינס</mark> בהחלט מספקת את הסחורה.

האמת היא שנשארתי מעודכנת בעול

אילו השטן היה צריך לשכור מעצב-פנים לגהנום, על מנת שיעצב מדורי עינויים מקוריים, חדשניים ואפקטיביים, בהחלט הייתי ממליץ להתעניין אצל <mark>סוזן קולינס</mark>, מחברת טרילוגיית "משחקי הרעב". גם בספר השני של הטרילוגיה, "התלקחות", מפליאה קולינס להתעלל בגיבוריה קטניס ופיטה בעולם העתידני הפוסט-אפוקליפטי שהיא בוראת בטרילוגיה: לא אתאר את המבחנים הקשים שהצמד-חמד נאלץ לעבור ב"התלקחות" על מנת שלא לחטוא בחטא הספוילר, די אם א

סברתי כי על "משחקי הרעב" לא ניתן להתעלות. אך סברותיי התגלו ככזב - התלקחות טוב אפילו יותר. העלילה מתפתחת לכיוונים לא צפויים בעליל, הכתיבה עשירה ומסעירה והדמויות עמוקות ומעוררות הזדהות. ספר מתח מושלם וסוחף.

אם הייתי צריכה לתאר את הספר בשתי מילים הייתי עונה מיד: חסר רחמים.
<mark>סוזן קולינס</mark> אוהבת להתעלל בקוראים שלה. לגרום להם לאחוז בספר עד שהידיים מלבינות, ללב שלהם לדפוק בעוצמה ולא לאכול שעות מרוב מתח.

התלבטתי אם לקרוא את הספר הזה או לא. מצד אחד, הוא נראה כמו ספר נוער שלא ידבר אליי כל כך; מצד שני, על הכריכה מופיעים שבחים מסופרים מהשורה הראשונה, כמו סטפני מאייר (דמדומים) וסטיבן קינג. בסופו של דבר הבנתי שבמוקדם או במאוחר, לא ארשה לעצמי לפספס את הספר הזה, והתחלתי לקרוא אותו.

קשה מאוד להבין על מה הספר מספר מתוך הכריכה האחורית. אני עצמי לא הבנתי עד שקראתי. בקצרה : קטניס, המספרת, היא נערה שחיה בכפר

מכירים את זה, שאתם קוראים ספר, שהוא פשוט מעולה ומאכזב באותו זמן?
כי זה בדיוק מה שהיה פה.

<mark>סוזן קולינס</mark> מסיימת את הטרילוגיה המותחת והמרתקת בספר שלישי ואחרון, מדכא ומציאותי.
<mark>סוזן קולינס</mark> קוטפת את הגיבורים האהובים עלינו בזה אחר זה, חושפת את הסודות, מאפשרת לאלו שנותרו חיים להשתגע. היא נותנת לנו לטעום; טעימה קטנה ממלוא האכזריות בעולם שיצרה. ואז היא מסיימת.

לא, הוא לא יוצא מהראש. שום דבר לא נפת

משחקי רעב אינו מסוג הספרים שאני קוראת בדרך כלל,
אך "הלחץ החברתי" באתרנו גבר עלי, ומצאתי עצמי
קונה את הספרים. מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר לא
יכולתי להניחו מידי. כל כך מעניין כל כך מותח.
<mark>סוזן קולינס</mark> יצרה מן עולם עתידני, תמהיל של
ימי הביניים, רומא העתיקה,האח הגדול של אורוול,
ריאלטי האח הגדול, השרדות ומדע בדיוני. הכל קורה במדינה עתידנית
שנמצאת באמריקה של ימינו. אחרי מרידת התושבים שדוכאה ביד קש