#
קשה להגדיר את הספר הזה – זה לא דיסטופייה – העולם כפי שהכרנו ממשיך לנוע. זה לא מדע בדיוני – אין בו שום חלק של "מדע" (חוץ מכמה השערות טבולות בז'רגון מדעי) והחלק הבדיוני בו – אמנם רב אך לא מהותי לסיפור. הוא לא פנטזיה אבל יש לגייס הרבה דמיון, ולפעמים תעצומות נפש, כדי לקרוא אותו.

מגפה בלתי מוכרת פגעה 15 שנה לפני הווה הסיפור בעיירה קטנה בקנזס. שליש מהנפגעים מתו. שאר החולים הפכו לאחד משלושה טיפוסי

****




מי מאמין בעבמ"ים? באנשי זאב? בערפדים, בקוסמים, בקסמים, בידעונים, בקללות של צוענים? מה באשר לקמעות או למגיה שחורה? מה עם בינה מלאכותית? גרפולוגיה, אסטרולוגיה, אירידיולוגיה, קריאה בכף היד, בקפה, בכדור בדולח? או התגשמות של חלומות? פיות? מכשפות? חוש שישי? מה עם "הרנטגן"? ואני אפילו לא מתחיל לדבר על אלוהים. סליחה, אלוקים.
איפה עובר הגבול בין פנטזיה למדע בדיוני, ובין מה שהוא "באמת" למשהו

ספר זה מספר על מקום מסויים שבו חלק מסויים מתושבי המדינה חווים למשך זמן מסוים דיבוק מסוים של שד מסוים.
בעולם הזה, חי לו איש מסוים שהשד המסוים שלו לא עזב אותו ונשאר כלוא למשך זמן רב ולא מתכוון בכלל לצאת ממנו. מה לעשות?
זה בעיה. האיש המסוים הזה מחליט להיעזר באנשים מסוימים שיכולים לעזור לו. אבל זה לא עד כדי כך פשוט...
בספר זה הוא יוצא למסע מסוים שבו הוא חשוף לעולם מסויים שבו איפשהו נמצאת התרופה המס

הספר מאוד מקורי ומעניין, אבל סגנון הכתיבה לא מספיק קולח לטעמי.הסופר יכל לתת הרבה יותר עומק לדמויות, אבל למרות כל האירועים שהן חוות קשה להזדהות איתן או להיקשר אליהן. אין מספיק אינפורמציה על המחשבות, הרגשות, האופי באופן כללי. הן לא דמויות חזקות או מרשימות.
נהניתי מהשיחות הפילוסופיות והספרותיות והרפרנסים התרבותיים בספר, אבל במקומות מסויימים ההופעה שלהם היתה מאולצת מידי והם לא תמיד הופיעו במקומות הנ