גילוי נאות: לאחר שהגעתי לכשליש הספר הזה ראיתי בחנות את "אהובת המוות", החדש של בוריס אקונין, ומייד שמתי אותו על המדף שלי (אל תדאגו, שילמתי עליו לפני כן). מסתבר שאראסט פטרוביץ פנדורין הוא ממש לא בחור סבלני, וכנראה גם די קנאי. הוא כל הזמן רקע ברגליו וצרח עליי מן המדף לסיים את כל ענייני האחרים ולהתפנות אליו בלבד. אז אולי (רק אולי) חוסר הסבלנות שלי אל הספר הזה היה בגלל זה. אבל לא רק.

אלן בלייר מנסה

בעקבות הביקורות של קודמי אני אתחיל בגילוי קטן.
יש לי מנהג בזמן האחרון לא לקרוא את תיאור הספר מהכריכה .
זהו ! , החלטתי שאני מעדיף להיות מופתע לבוא לספר נקי וללא ציפייה.
את ההומור של <mark>ג'ונתן איימס</mark> אני כבר מכיר מסדרת הטלוויזיה שלפי דעתי היא נפלאה "משועמם למוות ".
וגם הספר הזה בעייני קליל וכיף לקריאה . גמעתי אותו בשקיקה ובכזאת מהירות שנשארתי צמא לעוד .
למרות זאת הרגשתי שעשיתי טעות שקראתי אותו מתו

הגעתי עד עמוד 50 ולא צחקתי וכן העלילה לא הייתה משהו.אחד הדברים שלמדתי מאז שהגעתי
לסימניה הוא:שפשוט לא חייבים להיות בקשר אני והספר אנחנו יכולים לומר שלום יפה ולהיפרד
NO HARd FEELING
גם לא נשמע לי קומי במיוחד להחזיק משרת..אבל לכאלה שחוש ההומור הספציפי מתאים להם אז בהצלחה!