כמה שילמת לגרהם סימסיון שיכתוב לך מילים טובות על "רגעי המזל הקטנים של אמא"? טוב, בטח לא שילמת לו. הוא לא צריך כסף. אולי הכנסת לו משהו למשקה? או שגררת אותו לסמטה חשוכה ואיימת על חייו? כי אחרת קשה להבין איך הוא כתב שבחים בגב הספר על רומן שנמתח ונגרר ונסחב ונלעס ונגרס משפל לשפל תוך צווחות מחאה רמות. יש פער גדול מדי בין המודעות העצמית של המספר, האירוניה שלו, השנינות המועטה אבל קיימת שלו, לבין שעמום המ

ברתולמיו ניל, גבר בן 40 כמעט, מפוחד, תלותי ובודד אשר הפסיד את אימו למחלת הסרטן מגלה פתאום שהוא לא יודע מה נותר לו לעשות עם חייו, עכשיו כשאין לו את אמא לטפל בה.
ברתולמיו התגורר עם אימו, באותו בית במשך כל חייו, מעולם לא יצא לבלות, מעולם לא הלך ללמוד, לטייל, להנות. אימו היא כל מה שהיה לו בחיים וברגע שהוא יוצא מהאיזון הזה הוא מאבד את עצמו.
על מנת להישאר שפוי הוא מתחיל חלופת מכתבים חד צדדית עם ריצ׳ר