איכשהו אבד לי החשק לכתוב על ספרים. קצת בגלל שלא מספיק יוצא לי לקרוא ספרים טובים לאחרונה: אני מנסה להישאר נאמנה להחלטה שלי לקרוא מה שהילדים קוראים, מה שאומר שגמעתי לא מעט פנטזיה לנוער לאחרונה. פה ושם היו הבלחות של ספרים טובים (לי ברדוגו למשל) אבל הם טבעו בתוך ים הקלישאות והנוסחאות. מצאתי את עצמי מתחילה, מדפדפת, דוגמת ומשאירה לילדים לקרוא את הספר במלואו. הילדים בחופש, יש להם זמן קריאה כמעט בלתי מוגב

"וכאשר אני רואה סרט שבו הנערה מתאהבת בבחור חסר כל יתרונות מלבד היותו גבוה, רזה, חזק, אמיץ ויפה-תואר בצורה בלתי רגילה הדבר מגעיל אותי באופן טבעי. "מה היא מוצאת בו?" אני שואל.
אם תלחצו עלי לסיבת הזלזול, אוכל לציין שלבחור הגבוה, התמיר, החזק, האמיץ ויפה התואר בצורה בלתי-רגילה יש כמעט תמיד תכולת מוח של יתוש. הוא מדבר מדי פעם בנהמה ורואה את העולם בעיניים מעורפלות שמאחוריהן עומדת מחשבה חסרת-ברק. הוא ידו

שני אנשים נפגשים כאויבים. היא שייכת לתרבות מתקדמת מבחינה טכנולוגית, הוא שייך לתרבות שמאדירה כוח. החברה שלו עוסקת רבות בטכסים וסמלים, חברתה מעריכה בעיקר רציונליות. הוא שייך לעם שמרגיש שכל הגלקסייה נגדו, היא שייכת לעולם מבוסס שכולם מעריכים. בעולם שלה אנשים זקוקים לרישיון כדי להיות הורים, וסובלנות מינית נדרשת. בעולם שלו מין הוא פעמים רבות דרך לשלוט, הורשה היא הכלי באמצעותו שולטים מעטים רבי זכויות על

הספר "משחקי אצולה" (הוצאת מודן, 2003) הוא כרך נוסף בסדרת הספרים שכתבה סופרת המדע בדיוני המוכשרת <mark>לויס</mark> מקמאסטר בוז'ולד אודות עולם בריאר, וגיבורה הנפלא מיילס וורקוסיגן. לאחר שנאבק כדי להתקבל אליה, בילה מיילס שנתיים "באקדמיה הצבאית בלהוכיח את עצמו פעם אחר פעם לכל אדם ארור שפגש בכל פעם שעשה משהו" (עמוד 25). יש לכך סיבה טובה. מיילס, מוטאנט נכה עם שכל מבריק, הוא בנו היחיד של "האדמירל הרוזן ארל וורקוסיגן.

מפעם לפעם מגיע לי איזה ספר שכל תכליתו היא לבדר אותי. הספר הזה עושה את זה נהדר, בלי להתאמץ להיות מה שהוא לא. לכאורה הוא מדע בדיוני אבל פרט לכמה קישוטים שוליים - הוא סיפור חמוד שמשתעשע על חשבון פוליטיקה, שמרנות, מסורת ורחמנא ליצלן - יחסי משפחה. בוז'ולד כתבה כמה ספרים מענגים באותו סיגנון - כתובים היטב, לא מתייחסים לעצמם ברצינות רבה מדי, והסיפורים שהיא מספרת מוכרים לכל בן אנוש. יש בספר הזה סצינה קצרה

"שמי מיילס נייסמית. אני מייצג את צי שכירי־החרב החופשיים של דנדארי" (עמוד 155).

הספר "שוליית הלוחם" (הוצאת זמורה ביתן, 2001) הוא כרך נוסף בסדרת הספרים שכתבה סופרת המדע בדיוני המוכשרת <mark>לויס</mark> מקמאסטר בוז'ולד אודות עולם בריאר, וגיבורה הנפלא מיילס וורקוסיגן, אשר נולד בעל־מום. גופו היה מגומד, עצמותיו היו פריכות, רעיונותיו היו פרועים, עודף המרץ שלו גבל בתזזית, ולמוחו התחבולני לא היו מתחרים. מיילס הוא בנ

בוז'ולד נהדרת- הבה נתחיל בזה.
האמת שקראתי את הספרים שלה מזמן- ממש מזמן, אבל צר לי לראות שלא הרבה מכירים אותה (בהסתמך על התגובות בסימניה) וזה ממש חבל. אז אני כותבת פה כדי לשכנע אתכם/ן לתת לה הזדמנות. גיבור כמו שלה לא פגשתם, מצחיק ונהדר (וכל כך קל להזדהות ולאהוב אותו)
הסדרה הזו כוללת 5 ספרים (ועוד אחד שקצת קשור)
הספר הראשון היה בעצם רומן רומנטי בחלל- האמת לא התלהבתי. אבל מהספר השני נתפסתי לסדרה

שאול חיפש אתונות ומצא את המלוכה. מיילס וורגיסטן חיפש טרמפ הבייתה ונהיה אדמירל של צבא שכירי חרב.
מיילס, הבן היחיד של שליט (זמני) של כוכב בריאר , נכה, מעווט, צולע , מכוער, גמד (סוג של טיריון ממשחקי הכס )וכמו טיריון , המוח המבריק שלו זה היתרון היחיד שלו.
הוא נקלע למערכה תקועה שבה צבא שכירי חרב מטיל עוצר על כוכב אחר, ומיילס נקלע באמצע. כדי להחלץ , הוא מציג את עצמו כיועץ ל..משהו צבאי , ומפה לשם