שלום, שמי <mark>ס.ג'. ווטסון</mark> ואני ניצול של סדנת כתיבה. בעצם רעייתי היא ניצולה, שכן מאז שנרשמתי לסדנה היא ניצלה מטרחנותי. אתם יודעים, כמו כל אדם הנושא בחובו קורטוב של כישרון וחלומות של הצלחה, גם אני הייתי זקוק לזוג אוזניים ופה חנפן שיעניקו לי חיזוקים. מאז שנרשמתי לסדנה, קיבלה אשתי פטור, ידידי לסדנה משמיעים זה באוזני זה את הגיגיהם בכל שבוע, ושלום הבית שב אל מעוננו.
במסגרת לימודנו והתנסותנו בכתיבת טקסט רצ

לפני השינה
<mark>ס.ג'. ווטסון</mark>
מאנגלית: הדסה הנדלר
כתר
358 עמודים

אני מגלה לכם סוד: כשנודע לי על הספר הזה הייתי חייבת לקרוא אותו מסיבות אישיות. על פניו נראה שאני כמו הגיבורה של הספר סובלות מאותה בעיה. זו לא אמנזיה, אך הנה דברי על הספר הזה וגם על

לפני השינה/ <mark>ס.ג'. ווטסון</mark>
358 עמודים
ואוו! איזה ספר מותח...!
כריסטין בת ה 47 איבדה את הזכרון כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה לפני כ20 שנה.
דמיינו שאתם מתעוררים בבוקר ולא מבינים מי אתם, איפה אתם נמצאים ומי האדם שישן לצידכם.
כך כל בוקר, עליה לקבל הסברים על עברה, על מה שקרה לה.
שאלות שחוזרות על עצמן יום יום במשך שנים מקבלות מענה רק עד שנתה ואז הכל נמחק.
כריסטין מגלה כל פעם משהו נוסף על עברה ומתעד

וואוו ספר נדיר ומיוחד,הייתה לי חוויה נפלאה לקרוא אותו.
כרסטין בחורה בסביבות גיל הארבעים,חולה במחלת האמנזיה,
שנים רבות.
כל בוקר שכרסטין מתעוררת,נבהלת מעצמה איך ומי הדמות שלפניה במראה!
כמו כן מי האדם שישן לידה במיטה?
ואז בן זוגה מתחיל לספר לה מי היא.
עד שהיא מכירה רופא בשם ד"ר נאש,שהוא חוקר את המחלה,
ד"ר נאש מציע לכרסטין לנהל יומן וכל יום לפני השינה לכתוב בו מה עבר עליה ביום לפני.
ואז כרסטין

לראשונה מאז הצתרפתי ל"סימנייה", אמליץ לכם לא לקרוא את הביקורת הזאת- הנוכחית שלי, אם יכולתי להמליץ גם לא לקרוא את ביקורת חברי כאן מתחת ובמעלה הדף, הייתי עושה את זה. אבל אני לא יכול, מי אני שיגיד לכם לעשות את זה? אה, אתה עדיין קורא? למרות שהמלצתי שלא. בסדר, אני מבין, לפעמים אני מסתכל על עצמי גם כאדם עקשן. כעת אמשיך: ספרי מתח תמיד היו בתחילת המדף אצלי, אתם יודעים, אלה ספרים שמעבירים משמרת. חלק מקוראי

דמיינו את החוויה של כריסטין: כשהיא מתעוררת בבוקר - כל בוקר - היא אינה מזהה את החדר בו היא חיה, ולא את האיש שוכב לידה במיטה. לפעמים כשהיא מתעוררת היא ילדה, לפעמים היא אשה צעירה, ואז, כשהיא מסתכלת במראה היא מזדעזעת מול האשה בגיל העמידה הנשקפת אליה. ועל בעלה להסביר לה בכל בוקר שהיא בעצם בת 47, והם נשואים באושר מעל עשרים שנה, ותאונת דרכים לפני שנים השאירה אותה במצב הזה.

הרעיון של הספר הזה הוא גאוני

<mark>ווטסון</mark> התפרסם עם ספרו הראשון "לפני השינה" שהוסרט לסרט די מצליח. חיי כפולים הוא ספרו השני וגם בו הוא נשאר בז'אנר המותחן הפסיכולוגי.
העלילה הולכת ונעשית מותחת ככל שמתקדמים, עד סיום פתוח המעורר מחשבה. לצד המתח, הספר עוסק בנושאים אקטואליים: היכרות ברשת,הסכנות שבקשרים וירטואליים, והפער שבין פנטזיה למציאות. הוא מצליח להמחיש עד כמה התכתבות יכולה להפוך ממכרת, לעורר פנטזיות ורגשות, ועד כמה שיתוף פנטזיה על

"נולדתי מחר
היום אני חי
אתמול הרג אותי"
(פרוויז אוציא)

כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי 20 שנה מחייה נמחקו.
כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי היא שוכבת במיטה זרה ולצדה גבר לא מוכר.
כריסטין סובלת מאמנזיה לאחר תאונה, כמידי בוקר כשהיא מתעוררת אין היא יודעת מי היא והיכן היא, היא רצה לחדר הרחצה בפחד ושם מגלה תמונות שעוזרת לה להבין שבעצם היא איבדה את זיכרונה, והגבר ששוכב לצדה הוא בן

כל בוקר כריסטין מתעוררת ולא ממש יודעת מי היא ואיפה היא. היא בטוחה ששוב הלכה עם גבר כלשהו הביתה, מתאכזבת לגלות שהיא נמצאת במיטה עם גבר בן כחמישים, עם שיערות על הגב ושיער שיבה. מה לה ולו? אבל כשהיא נכנסת לחדר האמבטיה ורואה את עצמה במראה, היא מגלה שהיא גם נמצאת כבר בגיל העמידה - השיער מקליש, העור נופל והבטן כבר לא מה שהייתה פעם. בהמשך כל יום היא מגלה שההפתעת גילה האמיתי היא ההפתעה הכי פחות גרועה באות