נו באמת, לא היה פה שום דבר מצחיק. עלאק קומדיה.

ועכשיו ברצינות: חשבתי שריכזתי את כל המחשבות, הגיגים ותובנות לגבי היצירה, אבל כמו תמיד, קשה לכתוב על טקסט שזכה לתהילת עולם נצחית ועד היום סוחב כמעט את כל תרבות המערב. הטקסט שהצית את הדמיון של כנראה 100 אחוז מאוכלוסיית העולם, גם בלי שרובם קראו אותו. ואפשר להגיד עוד ועוד על המסע האפי של דנטה מהגיהינום עד לגאולה בעדן. אבל בכל זאת אנסה. לא זוכר מתי שמעת

כמה אירוני, ואולי הולם באורח טרגי, שדווקא היצירה המכוננת של התרבות המערבית -אותה ארכיטקטורה קוסמית של דנטה אליגיירי - נאלצה לעבור תחת ידו האדנותית, אך הדלה מבחינה פואטית, של אריה סתו. ראשית, יש להשתחוות בפני המקור. ה"קומדיה" אינה רק טקסט; היא סכימה טוטאלית של הנפש האנושית. דנטה אינו מסתפק בתיאור גאוגרפי של השאול, כור המצרף וגן העדן; הוא מכונן את המפגש האולטימטיבי בין התיאולוגיה התומיסטית לבין הפוא

התופת של דנטה כאודיסאה מוסרית

לאחר קריאה שניה ומעמיקה של התופת, החלק הראשון ב"קומדיה האלוהית", מתברר כי דנטה איננו מבקש לחדש את עקרונות המוסר הנוצריים או להמציא תורת גמול חדשה. אדרבה, הוא מציב עצמו במסורת ארוכה של כתיבה אפית, החל באודיסיאה של הומרוס ועד לאינאס של וירגיליוס, ובונה על גביהם מסע של חניכה מוסרית. אם האודיסאה היא מסע פיזי בעולם הים, ואם האינאס היא מסע של יסוד זהות לאומית־דתית, הרי ש

טור הטוהר של דנטה

אחרי שהתגלגלו דנטה ומדריכו וירגיליוס דרך המעי של לוציפר, הגיעו לטור הטוהר.

אני לא מצליח כמעט להפסיק לקרוא. אבל יש לציין כי קריאת טור הטוהר בולטת בכך שהיא מטעינה את הקומדיה האלוהית בתנועה חדשה. לאחר שהקורא שקע בתופת – עולם סגור, מחזורי, המקבע כל חטא לעונשו הנצחי, פה נפתח מישור אחר לחלוטין: מסע של עלייה, של אפשרות, של תקווה.

הקבלה לא אקדמית, הקבלה שלי ואולי תשמע לא הגיוני

טוב, כל דבר טוב דינו להסתיים. >>
וכך המסע שלי דרך עיניו של דנטה בפעם השניה בחיי מסתיים.

אין מילים ממש לתאר מאסטרפיס וכאן מבחינתי מדובר במאסטרפיס אולטימטיבי.

למרות שמדובר בחלק המשעמם בטרילוגיה לכאורה, כאן הכל טוב ומוליך אל הטוב השלם והמושלם ככל שעולים, עדיין הספר מרגש ויכולתו הלירית של דנטה נשמעת כאילו האל עצמו שלח אותו לכתוב את המסע, מלמטה ועד למעלה.

ביאטריצ׳ה, אהבתו הגדולה של דנטה,

אחרי שנתקלתי שוב ושוב ובעיקר אחרי שקראתי את "התופת" של דן בראון (לא ספר משהו שלו והקשר לתופת של דנטה מאולץ ורופף), שאלתי את הספר הזה מספריית העיון ובחגיגיות ואפילו בהתרגשות התחלתי את ההרפתקה עמוק ביער האפל עם דנטה ועם וירגיליוס, שכמה מוזר דנטה שיכן גם אותו וגם את סוקרטס אפלטון ואריסטו הגדולים מכל, בתופת. למה? כי הם לא הוטבלו כדת וכדין לנצרות, למזלנו הכלכך רב, כך מוחם היה פתוח לחוכמה ודעת. הם לא הו

איזה כיף בטח היה לחיות בפירנצה של המאה ה13, אני מתאר לעצמי שזה היה הקנדריק נגד דרייק שלהם, אליי זה לא דיבר

כאן מתחילה בעצם הטרילוגיה האגדית של דנטה הקומדיה האלוהית
שבמסגרתה דנטה,בלוויית ורגיליוס (משורר יווני עתיק) וביאטריצ'ה(אהבת חייו של דנטה)עובר מסע בלתי נשכח בשלושת העולמות הבאים (הגיהינום,טור הטוהר וגן העדן).
ספר זה הוא תחילתו של מסע מורכב וארוך של דנטה במחוזות הגיהינום. ספר שכתוב בצורה פואטית ומעניית וביחד עם זאת קלה להבנה,מסרים פילוסופיים מעניינים ומעשירים, ביקורת פוליטית ומוסרית על החברה דאז (