נסו לדמיין תחנת רכבת תחתית בלונדון. מדרגות מעופשות שמובילות אל מתחת לאדמה ולצידן שלט עם המילה "Underground", כי בשונה מבאמריקה, ששם אומרים סאבווי, או בכלל ממוסקבה ופריז, ששם זה מטרו, באנגליה זה אנדרגראונד.
וזה נקרא ככה בצדק, שהרי, זה מתחת לאדמה. ושם, יש מנהרות מלוכלכות הומת אנשים, שכולם בטוחים לחלוטין לאן הם אמורים להגיע, ואיך הם יגיעו לשם, והם לוקחים את הכרטיסים ומעבירים אותם במכונה ועוברים בשע

טוב, אני לא אתחיל לפרט מדיי איפה הייתי ומה עשיתי - רק אספר בקצרה שלקחתי "חופשה" של איזה שנתיים-שלוש, במהלכן הפנמתי בעיקר שתחרות הלייקים שנוצרה כאן בזמנו ושגרמה לכך שהביקורות פה עפו בטירוף ולא העניקו לחובבי הקריאה "האמיתיים" זמן נאות להגיב כיאות ואולי לפתח איזה דיון מעניין וארוך שרשור רחמנא ליצלן (ושהורידה לי את החשק בסופו של דבר) - לא אמורה להפריע לי כהוא זה, דמוקרט-ליבראל-הומניסט שכמוני (עדות עצמ

כשהייתי בכיתה ו', חברה שלי סיפרה לי על הספר הזה. אמרה שהיא קראה אותו וזה הספר הכי מוזר שיצא לה לקרוא והיא לא מבינה איך בכלל אפשר לאהוב אותו.
בכיתה ט', הלכתי להצגה על הספר וגם לא הצלחתי להבין מי נגד מי, מה קו העלילה ולמה היא ככ מוזרה.
לפני שנה, מצאתי את הספר הזה באחת הספריות ברכבת והחלטתי שאני חייבת לקרוא אותו כדי לגבש עליו דעה אישית ולהבין מה ככ מעניין בו שכולם ככ מדברים עליו.
אז לאחר שקראתי א

הבוקר השני שלנו בדירת אירוח במושב באצבע הגליל, נפתח במלחמה. אני יודעת שלא שמעתם על זה כלום, אבל השכנים בוודאי שמעו. זו היתה מלחמה משפחתית, כולם נגד כולם. בצר לי פניתי לחברות הפייסבוק שלי, כי ככה זה. גם בנופש אני מחוברת למסכים שונים, והן הרגיעו אותי שככה זה: בנופש משפחתי צפים מתחים שונים שלא עולים בשגרה, והחכמה היא לדעת איך לצאת מהם אחר כך, כי ברור שמלחמות כאלה תהיינה.

עם הניסיון שצברתי ועם התו

וואו, איזה ספר מצחיק, שנון ומקסים הספר הזה!!! קומדיה בריטית במייטבה.

ג'ורג' הוא גבר בן 57 שזה עתה החל את תקופת הפנסייה בקריאת ספרים, שיפוץ הבית ופיתוח תחביב הציור.
הבת שלו קייטי, אם חד הורית לזעטוט בשם ג'ייקוב, מודיעה לו כי היא עומדת להינשא בשנית לריי - בחור בינוני שלמשפחה קשה לקבלו כי הוא "לא מגיע לקרסולי הבת". בנו של ג'ורג', גיימי, גם הוא מתנגד לנישואין ומתקשה להחליט אם יזמין את בן זוגו טונ

ספר מקסים ומרגש!
באמת יצירת מופת מכל זוית והיבט.. אבל ממש!!!
זהו סיפורו של הנער כריסטופר בון, נער אוטיסט כבן 15 שבאחד הלילות מוצא בחצר ליד ביתו כלב מת כשקילשון מפלח את גופו.
הנער מחליט לפתור את התעלומה, למצוא את רוצחו של הכלב והוא מתעד את כל תגליותיו בספר.

זהו כשלעצמו סיפור יפה, מותח ומרגש. אך יופיו של הסיפור הוא גם בכך שמתוכו ניתן ללמוד על עולמו הפנימי של ילד אוטיסט עד כדי הבנה של כל מני

את הספר הזה התחלתי בערך ארבע פעמים, ובכל פעם התייאשתי ועזבתי אותו. הפעם החלטתי ללכת איתו עד הסוף, וראו זה פלא- לא התחרטתי כלל וכלל.
מדובר ביצירת מופת. העלילה נשמעת כל כך פשוטה ומשעממת, אבל כשמתחילים לקרוא, הדמויות והכתיבה של <mark>מארק האדון</mark> כל כך הופכות את הקריאה בספר זה לחוויה בלתי נשכחת. נהניתי כל כך, הזדהיתי, צחקתי, בכיתי.
אישית, הספר השפיע עליי מאוד וגרם לי להבין שאין כל טעם להתעקש על דבר טוב יות

החיים האמיתיים: אהבות, כעסים, פחדים, תשוקות, משפחה ויחסים. הכל בכתיבה קאמרית מאופקת, בתמצות ובתמונות קצרות (<mark>מארק האדון</mark> הוא גם, ולפני הכל, תסריטאי). אהבתי מאוד. נוגע ומרגש. מומלץ מומלץ מומלץ!!

במילה אחת: נהניתי !
בשתי מילים: נהניתי מאד !
וב...: ספר רגיש, מותח, מחוייך, מומלץ בחום !
שנים שמעתי את השם של הספר מזמזם לי באוזן וחשבתי שמדובר בעוד איזה גימיק של סיפור בלשי
בעיקר לבני תשחורת.
כשסופסוף העזתי- הופתעתי מאד.
לפי קריאת הביקורות של המאוכזבים- נראה שחלק לא קטן התאכזב
עקב היכרות עם 'התופעה'/האתגר בשר ודם. אני מניחה שהם נתקלו ברמות אוטיזם קשות יותר.
אז גם אתם וגם אלו שנהנו מוזמנ