כשרק נכנסתי לסימניה, לפני חודשיים פחות או יותר, בכל רשימות הקריאה שנברתי בהן הספר הזה הופיע, ובציון גבוה.
(גם עכשיו - הדירוג של הספר הזה בממוצע של מעל 400 קוראים - 4.611, גבוה משל מלכוד 22 אפילו)

כשהגעתי לספריה לפני חודש בערך, אחרי שאמא שלי ביקשה - 'תביאי לי ספר ארוך ומעניין לקרוא בחופש' - כל הספרניות כולל כמה משאילות התעלפו כמעט על הדלפק- 'ספר אדיר, מרגש, אמא שלך כ"כ תהנה'.

אחותי התחילה לק

<mark>פאולינה סיימונס</mark> הזאת יודעת לבנות מתח מיני בין הדמויות שלה זה בטוח.
גם כאן, כמו בפרש הברונזה עם טטיאנה ואלכסנדר, היו קטעים שרציתי כבר להיכנס לדפי הספר ולצעוק ללילי וספנסר:
"ת-ת-נ-ש-ק-ו כבר!!!"
ככה <mark>פאולינה סיימונס</mark> מצליחה להחזיק אותנו מרותקים לספרים שלה ב 300 עמודים הראשונים (הרי בפחות מ 500 זאת לא יודעת לסיים ספר). עליתי על הטריק שלה!!
וכשהנשיקה הזאת מתרחשת כבר אחרי שהוציאו לנו את המיץ אנחנו מו

אחרי שלא קראתי את פרש הברונזה ולא את טטיאנה ואלכסנדר ולא אף אחד מספריה האחרים של <mark>פאולינה סיימונס</mark>, הגעתי לקריאת הנערה מכיכר הטיימס. למה לקחתי אותו? סתם. הוא היה בספריה, ולא היתה סיבה מיוחדת לא לקחת אותו. למה לא קראתי אף אחד מהאחרים? גם כן סתם. בתחילה לא הגעתי אליהם, ואחר כך עומס הקוראים והתגובות קצת הרתיע אותי. אז לא קראתי את האחרים, והם לא מעיבים לי על חוות הדעת הזאת.

על מה כל הסיפור? על לילי.

שבת גשומה וספר של <mark>פאולינה סיימונס</mark>,מה יש לבקש יותר.
זה מה שנקרא סוף שבוע נפלא.
מה אני אגיד לכם הסופרת הגדולה <mark>פאולינה סיימונס</mark> שיחקה אותה ובגדול,
בספר ילדי החירות,ג'ינה בת החמש עשרה מגיעה עם אחיה ואמא מסיציליה לארצות הברית,
יופיה המדהים מושך את צומת ליבן של בן והארי חברים טובים.
מי יזכה באיטלקיה היפה המבריקה ששופעת ביטחון עצמי והמון יופי וחוכמה.
ספר מקסים ואכן עשרים וארבע שעות שקעתי בקיסמו,לא י

זהו הספר היחידי של <mark>פאולינה סיימונס</mark> שאני באמת אוהבת.
יש בו קרוב ל700 עמודים בכתב קטן ולא נוח, ובכל זאת קראתי אותו פעמיים.
ואפילו לא במרווחי זמן גדולים כל כך.
מה הקסם? כנראה תיאורי העיר היפהפיה סנט פטרסבורג (שנקראה אז לנינגרד), יחד עם סיפור אהבה מרגש בין נערה רוסיה לחייל סובייטי, שכבר על ההתחלה נתקעים בקשיים- הוא במקרה החבר הנוכחי של אחותה הבכורה.

לא חשבתי שאקרא אותו שוב, במיוחד לא לאחר התיאו

גן הקיץ הוא הספר השלישי והאחרון בסדרה.
הספר הראשון פרש הברונזה היה מדהים ומיוחד, נשאבתי כליל, לא יכולתי להניח אותו מהיד, כשסיימתי לקרוא, הייתי סקרנית לקרוא את הספר השני טטיאנה ואלכסנדר, כל כך רציתי לדעת מה קרה איתם בהמשך, כך עד שהגעתי לספר גן הקיץ.

<mark>פאולינה סיימונס</mark> הסופרת שכתבה את הספרים, ראתה שפרש הברונזה היה לרב מכר עולמי, שיבחו את הספר בכל רחבי העולם, זאת הייתה הצלחה כבירה, ואז החליטה להוצי

<mark>פאולינה סיימונס</mark> ממשיכה לכתוב ספרים אחרי פרש הברונזה ואני ממשיכה לקרוא אותם - מישהו פה חייב להפסיק עם המנהג המגונה הזה ואני מקווה שאני אצליח כי <mark>פאולינה סיימונס</mark> מזמן לא מקשיבה לי.
אני אומרת את זה בגלל שהפעם באמת סיימונס הצליחה להתעלות אפילו על עצמה ולכתוב את הספר הכי גרוע שלה EVER!!!
ברכותיי על השיא השלילי החדש.
פרש הברוזנה הוא בגדר מיעוט בודד בין כל הספרים שלה וכנראה יישאר כך תמיד. כנראה שאין מ

הרבה שנים לא קראתי ספרים של <mark>פאולינה סיימונס</mark> כי מאז פרש הברונזה הרגשתי שהיא לא הצליחה לשחזר את ההצלחה.
הספר הזה נפל לידיי בספריה כשהוא חדש ממש במקרה ובהחלטה של רגע אמרתי לעצמי אוקי בואי ננסה אותה שוב.

ספר של מעל 600 עמודים שסיימתי בחודש. אצלי זה נחשב מהר.
סיפורם של איזבל ופין מתחיל בנפרד. כל אחד ביבשת אחרת.
הוא מנהל בנק משגשג בבוסטון שהשפל הכלכלי בשנת 1929 פוגש אותו בשיא ההצלחה שלו.
איזבל הי

"גן הקיץ", שמסיים את הטרילוגיה, ממשיך בתיאור חייהם של הדמויות הראשיות כשעתה, טטיאנה ואלכסנדר חיים באמריקה ויש להם ילד בשם אנתוני.

לידיעתכם - הביקורת כוללת ספוילרים.

קו העלילה של ההמשך, גם אם אינו נוח , הגיוני בהחלט: טטיאנה ואלכסנדר אינם יכולים להישאר צעירים לנצח ו עד כמה שזה מעציב ( או משמח, תלוי את מי שואלים), הם התבגרו ועיסוקיהם הוחלפו מדרמות עוצרות נשימה וויכוחים לוהטים למטלות יומיומיות ו