פעם אחת הייתי זאב בין חבורת זאבים ...

בקיץ - 1977, הגעתי לתחרות האחרונה שלי באירופה, עם תחושת כישלון, וחוסר ידיעה לאופן בו אשבור את מחסום התוצאה הבלתי עבירה. ברגע ההוא של השפל, הוצע לי פתרון מפתיע ולא צפוי, על ידי שני רצים לא מוכרים, שביקשו ממני להצטרף אליהם בכדי, לרוץ בחבורה הנחושה להצליח. " כמו חבורת זאבים רעבה המשחרת לטרף. " ( מיומן המסע )

יש פיסות חיים שאפילו הזמן לא יכול להקהות את

מי שמכיר אותי יודע שאין לי שום קשר לריצה (או לפעילות יותר ספורטיבית מדיפדוף בספר...) מבחינתי - ריצה היא תופעה המיועדת לאפשר בריחה מבוהלת מסכנה. ריצה מסיבות ספורטיביות או לראווה נראית לי תופעה שדורשת התערבות מקצועית... אז למה קניתי אותו? בגלל התמונה על העטיפה. בתמונה מופיע אנדי פיין, מי שזכה במקום הראשון ב"דרבי היבלות" (Bunion Derby ) סיפור אמיתי עליו מבוסס הספר הזה. התמונה של הרץ, לבוש בגדים מרופט

ב- 1928 התקיים מרוץ שכונה על ידי כתבי הספורט דאז בשם 'דרבי היבלות'. 199 רצים יצאו מלוס אנג'לס, חצו את כל ארה"ב מחוף לחוף והגיעו עד לניו יורק. במשך 84 ימים הם רצו מדי יום בערך שני מרתונים ברצף. הזוי, תמוה, מופרך – אבל אמת לאמיתה. נשים לא הורשו להשתתף מחשש לחייהן. את המרוץ המטורף הזה הפיק עסקן ספורט ידוע בזמנו בשם צ'רלס צ' פייל. הזוכה היה אנדי פיין בן ה-19, והוא הלך הביתה עם 25,000 דולר – סכום עצום

לא יודעת להסביר איך ספר שכתוב כל כך גרוע הצליח כל כך לרתק אותי...
הספר מלווה מירוץ לא יאומן שנערך בתחילת המאה הקודמת מלוס אנג'לס לניו יורק, למעלה מ 3000 מייל (כ 5000 ק"מ!), המרוץ חולק למקטעים יומיים של כ 80 ק"מ, מרחק בלתי נתפס ממש, מדובר בריצת מרתון כפולה כל יום במשך שלושה חודשים! מה שעושה את הספר למדהים זה שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, התמונה שעל כריכת הספר היא תמונתו של המנצח של המרוץ האמיתי, מה ש