אוטוביוגרפית פשע מטורפת, סיפור אמיתי ומצמרר, זה מדהים, אפילו שאני יודעת שקיימים מקרי פשע וגם קורים מדי יום, לקרוא את זה בצורה כזאת, שהכותב ממש גורם לי לראות ולהרגיש את כל המתרחש - <mark>ניקולאי לילין</mark>, הוא לא רק גאון קעקועים, כתיבתו משובחת ומפליאה לגעת, כמעט מקעקעת, ולא כמעט, אלה הספר הזה הוא ממש קעקוע בלב.

ניקולאי גדל בטרנסניסטריה , חבל ארץ הנמצא להלכה בשטחה של רפובליקת מולדובה, אך למעשה מהווה מדינה

#
לא יודעת למה ציפיתי מהספר הזה אבל הופתעתי. זיכרונותיו של <mark>לילין</mark> המורכבים מקטעים שונים המסופרים כפסיפס, לאו דווקא לפי סדר כרונולוגי, ומרכיבים יחד סיפור חיים שונה מכל מה שאנו מכירים. אפשר אולי להשוות אותו לשאנטראם של דייויד, אם כי נראה לי שחייו של <mark>לילין</mark> חריגים בכל קנה מידה.

לסיביר – ששיטחה גדול משטח קנדה, והיא מיושבת בדלילות בגלל מזג האוויר הבלתי אפשרי - הגלו הסובייטים את הפושעים שלהם. הסובייטי

מעולה!!!פשוט חוויית קריאה יוצאת דופן.
כל מי שקורא ספרים על מתח, פשיעה על המאפיה האמריקנית היפנית (יאקוזה) -הספר הזה הוא הדבר.
מחבר הספר, סיבירי מטרנסניסטריה במוצאו העביר את ילדותו נערותו בברנדרי (שפל הנהר) שבמחוז הסיבירי במקום שבו פשע הוא תרבות, מסורת ואורח חיים. והיחס לשוטרים הקומניסטים ואח"כ הרוסים הוא משפיל.
הספר עוסק ב:
מקום שבו ילד מתחנך על שימוש בסכין (רומח) ובגיל 12 כבר יודע לירות באקדח

זה תמיד מוזר לקרוא ספר מנקודת מבטו של פושע. אתה מוצא עצמך מזדהה איתו, רוצה בטובתו למרות שברור לך שאתה בצד הלא נכון. זה קרה לי עם "המוח" של יצחק דרורי וזה קרה לי כאן.
הספר לא רע, מגולל את קורותיו של ילד שגדל בשכונת פשע, בקהילת פשע, לחיי פשע. מעניין לשמוע את חוויותיו שלו ושל חבריו בעולם שונה מזה שאנחנו מכירים.
למרות שנהנתי מאוד מהספר והקריאה בו זרמה, לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שמשהו חסר לי. אולי ב