מעניין איך מונה גייגר, זה המודד קרינה רדיואקטיבית, משתרבב לכל סיפור של היום שאחרי, מופיע בכל דיסטופיה וגם כאן. הוא כאן ולזכותו ייאמר שהוא שולי.
<mark>רובר מרל</mark> יוצר חיבור מרתק, כשביום שאחרי נפילת פצצת הליתיום ניתן יהיה לדון בשלל נושאים, כאילו מישהו לחץ על מתג "הפעלה מחדש" נחבא. הספר נכתב ב-1972 וכוון ל-1987. איכשהו, צריך לשמור על מרחק ביטחון מהספר ההוא והשנה ההיא.
עמנואל קונט היה רק בן 10, כשנהג לשחק ע

פנטזיה נהדרת!

מה היה קורה לו ניתן היה לעשות לעולמנו רי-סט, לו היינו מוחקים הכל ומתחילים מהתחלה.

<mark>רובר מרל</mark>, בדמיונו הפראי, לוקח אותנו למן עולם כזה.
פצצה כלשהי מוחקת את כל מה שקיים עד לאותו רגע.

ממש בזמן הטלת הפצצה, בטירת מאלוויל העתיקה, במרתף הטירה, מתקיימת אסיפת חברים קטנה שדנה בעתידה של ועדת הכפר לה-רוק הסמוך. ההתכנסות מצילה את כל ארבעת החברים ובראשם יורש הטירה עמנואל קונט, ידיד צעיר ש

במרתף של טירה מהמאה ה - 14 נמצאת ב"יום הארוע" קבוצה מקרית של אנשים: בעל הטירה עמנואל שקנה אותה כחורבה, אחרי ששיחק בה כילד עם חבריו, שיפץ אותה וחי בה. שלושה מחבריו הקרובים, בחור צעיר שהוא מיודד איתו, סוכנת המשק שלו ובנה המגודל המפגר. וכך בחברה די מקרית מגיע סוף העולם, ואלה השורדים את קיצו האלים הם איכרים מדרום צרפת, על חוכמתם העממית ותרבותם הייחודית, ועל כתפיהם מונח עתיד האנושות.

למרות שתחילת הס

ספר מרתק.חבל לא תורגמו ספרים נוספים של <mark>רובר מרל</mark>. סופר צרפתי מעולה לדעתי

ספר מעולה וגם זאת בלשון המעטה. קראתיו לראשונה לפני 25 שנה ומאז אני חוזר אליו פעם אחר פעם כמו מאהב שלא בה על סיפוקו. הסיפור הוא על הישרדות וקיום לאחר שואה גרעינית. הספר כל כך מרתק וגיבור הסיפור כל כך חכם ומקורי שלא משאיר מקום לספק באשר לטיבו ואיכותו. העלילה תופסת אותך בחזקה ומושכת אותך בצמאון לעוד.
למרות שאני בקיא כבר בפרטים, עדין תמיד אני מוצא רבדים חדשים ותובנות נוספות שמעניקות לי חוויה קריאה מ