ג'יין אוסטן, יקירתי, את חיבתי העמוקה היית מכירה לו היית. אלא שאת אינך מאז 1817 ואפילו לא תוכלי לתאר לעצמך בדימיונך לא את שקרה וקורה על הכדור המטורלל, ולא את שנהיה מ"גאווה ודעה קדומה" הספר האהוב שלך.
לא רק סרטים וסדרות (והייתי מספרת לך מהם סרטים וסדרות לו היית כאן) לרוב הופקו, התאמיני יקירה, לזה שאספר לך עכשיו: גם הגיעה גב' <mark>אמה</mark> טננט, אישה מחוצפה שבחרה להמשיך ולכתוב ולתאר את הסיפור שלך. מייד אספר ל

לא קראתי ולא אקרא.
ההתיימרות להמשיך את יצירת המופת "גאווה ודעה קדומה" היא חסרה תקדים, וחסרת כל בסיס לאחיזה במציאות.
אין שום דרך - לא משנה באיזה צורה תסתכלו על זה - ש<mark>אמה</mark> טננט תוכל לשחזר, לרגע מסויים, את הקסם, ההליכות, הגינונים, והתקופה שאותה מתאר הספר הראשון.

כמי שצפתה בסדרה "גאווה ודעה קדומה" כמה וכמה פעמים, עם זום אין על מר דארסי יוצא מהאגם עם חולצתו הרטובה, וכמי שקראה את הספר אח"כ כמה פעמים,(וגם את שאר ספריה של אוסטין) שמחתי לגלות שיש ספר המשך גם אם לא כתבה אותו ג'ין אוסטין. הספר עצמו דיי רחוק מהסגנון האוסטיני הידוע, אבל הוא מספק את הסחורה באשר לדמויות הידועות והאהובות מהספר המקורי. יש טוויסט בסוף שקצת הכעיס אותי משום שהמעשה מנוגד למסורת ולחוקי התקו

מסכים, אין גבול לחוצפה שיש לאנשים לפעמים!
ג'יין אוסטן, אחת הסופרות החשובות ביותר בהיסטוריה ובין מפלסות הרומן המודרני, כתבה יצירת מופת שאין שנייה לה, לא ברמת הכתיבה ולא מבחינת העלילה.
את הסוף של הספר, שהוא כמובן נישואיהם באושר ועושר של אליזבת' ומר דארסי היא כתבה.
איך בכלל מעיזים אנשים לבוא ולשנות את הסוף המקסים למשהו שאני בטוח שג'יין אוסטן הייתה כועסת עליו.
לא משנה איזה סופר יבוא ויכתוב המשך ל