נכנסתי לספר זה מכמה טעמים.
א. דמותו של יגאל אלון בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, היא מוחמצת. זאת לדעת חוקרים רבים. פשוט הוא נפל ברשתו של בן גוריון, ולא קיבל את המגיע לו כשהדמות המקבילה היא משה דיין.
ב. אלון זכה לביוגרפיה מפוארת , כתובה על ידי אניטה שפירא שכל מה שאני יכול לעשות זה לגרוע מעוצמתה.
כשקראתי את הביוגרפיה שכתבה שפירא, הרחתי את הטבונים בכפר תבור כיגאל גדל שם עד למעבר ללימודים בבית הספר

לסקירה המלאה:
https://wp.me/p4kTCp-82a
התמרון בלבנון במסגרת המערכה "שאגת הארי" החזיר אותי לספרו של תא"ל (מיל׳) <mark>אלישיב שמשי</mark>, "עוד ניצחון כזה..." (הוצאת מודן ומשרד הביטחון, 2013), שתיאר וניתח קרבות גדודיים במלחמת לבנון השנייה. שמשי, שעוטר על גבורתו כמג"ד שריון במלחמת יום הכיפורים בעיטור המופת, בחן האם וכיצד באו לידי ביטוי ערכים כמו דבקות במשימה, דוגמה אישית, יוזמה ותעוזה ומקצועיות.
שמשי טען שבמלחמת

"בימים אלה מנהל צה"ל כולו, וזרוע היבשה בכלל זה, מערכה מתמשכת למיגור הטרור, לייצוב גבולות הקבע של מדינת ישראל ולהגנה עליהם ומהם. גם במערכה זו ניכרת טביעת האצבע הייחודית והמשמעותית של המח"טים, ובולטת השפעת על הלחימה כמרכיב מרכזי בפיקוד על כוחות היבשה. מגמה זו של מרכזיות המח"ט הייתה קיימת בעבר והיא קיימת גם כיום" (מתוך הקדמת מפקד זרוע היבשה דאז, אלוף בני גנץ, עמוד 7).

הספר "אליהם נשואות העיניים" (

גם כיום, כשבע-עשרה שנים מאז המקרה, מוכר בצה"ל הסיפור אודות המקלען מסיירת הצנחנים, שלא הסתער עם חבריו לנשק במהלך התקלות עם מחבלי חזבאללה בקרבת קלעת ג'אבור. תוצאות האירוע היו קשות. מפקד הפלוגה, רס"ן איתן בלחסן, נהרג ואיתו שני קצינים נוספים. היו מי שהאשימו את הלוחם במורך לב. היה גם מי שטען שהעובדה שהלוחם הגיע מבית שתמך בנסיגה מלבנון הביאה להחלטתו להישאר מאחורי הסלע (אף שבהמשך הקרב התעשת ולקח חלק בלחי

<mark>אלישיב שמשי</mark>, תת אלוף במיל, מפקד גדוד שיריון במלחמת יום הכיפורים , מביא בספרו זה 16 סיפורי קרבות ממלחמת יום הכיפורים.
המיוחד באסופה הזאת שיש בו חלוקה ברורה בין הכוחות. שישה ספורי קרבות של פלוגות חי״ר, שישה ספורים של פלוגות שיריון
וארבעה ספורי קרבות של הנדסה ותותחים.
החלוקה בין הספורים נמדדת גם בכך שחציים פלוגות בהתקפה, וחציים בקרבות הגנה.
בחלקם קרבות מחזית רמת הגולן וחלקם הגדול מהחזית בדרום.

<mark>אלישיב שמשי</mark>, הוא מומחה בניתוח ותחקיר של קרבות ומערכות צבאיות.
הוא כתב בעבר על תיפקוד ברמות הפיקוד השונות בצה"ל, החל ממפקד האוגדה ועד צוותים של טנקים.בדרך כלל ספריו הם נושאיים ואינם באים לנתח מערכות שלימות. הנושאים העיקריים שנתקלתי בהם בספריו הם שליטה ובקרה על הכוחות שברשות הדרג, מידע ומודיעין מוקדם ועוד. אזכיר את ספרו המצויין "היכן אני נמצא לעאזאזל?" שמצייר שגיאות מיקום וניווט כגורם קריטי במספר ק

הספר "תדרכי נפשי עוז" (הוצאת מודן ומשרד הביטחון, 2017) בוחן תא"ל במיל' <mark>אלישיב שמשי</mark> את סוגית תעוזת לוחמים המחרפים נפשם מול אש אויב ומה בעצם מניע לוחם לקום ולהסתער מול אש האויב? המחבר, תא"ל <mark>אלישיב שמשי</mark>, שירת שנים ארוכות בחיל השריון מתאים מאין כמותו לערוך מחקר זה. על פועלו כמג"ד במלחמת יום הכיפורים הוענק לו עיטור המופת וספריו הקודמים עסקו בניתוח קרבות ברמה הטקטית והמערכתית בין הבולטים שבהם ניתן למנות

"האוגדה, עוצבת היסוד של צה"ל בקרב היבשה, היא הגוף הראשון במעלה ההייררכיה שבו נתונים למרותו של אדם אחד – מפקד האוגדה – ומטהו, כל מרכיבי הכוח היבשתי – חי"ר, שריון, ארטילריה, הנדסה, גופי שליטה ופיקוד, סיוע לוגיסטי וכן סיוע אווירי או אחר כנדרש.
אחדות הפעולה, הגמישות והאורגניות של האוגדה הפכו אותה לעוצבה שהכריעה את קרב היבשה במערכות ישראל מאז מלחמת סיני בשנת 1956" (מתוך הקדמת שר הביטחון דאז, אהוד ברק,

כבר כמה עשורים שתא"ל (מיל') <mark>אלישיב שמשי</mark> עוסק בחקר מלחמות ומבצעי צה"ל ומפרסם ספרים מאירי עיניים המנתחים עקרונות לחימה ורמות פיקוד. בספרו החדש "קבלת החלטות בשדה הקרב" (הוצאת משרד הביטחון, 2022), שמשי בחר לנתח נושא שהוא תכלית תפקידו של המפקד בלחימה. "קבלת החלטות נכונות", קבע, "היא המפתח להצלחה בשדה הקרב".

במהלך השנים תלו מפקדים רבים את אי־הצלחתם בשדה הקרב בחוסר מזל. "ההצלחה", אמר ראש ממשלת בריטניה