מסמך אישי זה מוקדש באהבה,הרבה דמעות מגעגועים, היום יותר מתמיד.
להוריי: " זוהרה (זהבה) ועמרם וקנין ז"ל. ת. נ. צ. ב. ה.

ולכל תושבי ואדי סאליב באשר הם !

***
כשראיתי את שם הספר "ואדי סאליב שלי" הרגשתי מיד שהוא מכוון אלי ולכל החיפאים שחיו שם ולילדיהם שנולדו וגדלו שם .ואני חייבת לכתוב עליו ביקורת או יותר נכון להציג תמונת מצב,של קיפוח, אפלייה ואף אעז ואומר,גם שחיתות שטוטאה מתחת לשטיח (הי

פשוט מעשה שלא יעשה. תרמית!

מדוע?
אין לי הסבר חוץ מנסיון שיווק חסר אחריות, של הוצאה ומחבר.

המציאות של ואדי סאליב הרי חזקה מספיק, מטלטלת וחשובה מספיק מכדי שיהיה צורך בעיוותים כדי להגבירה.
ואדי סאליב הוא נקודת מפנה היסטורית שמובילה משלהי שנות החמישים אל ימנו אנו, ומסבירה כל כך הרבה רגשות, ומציאות.

אז למה היה צורך לעשות זאת?
להוציא ספר שעל כריכתו ההוצאה כותבת "פרוזה - עיון"... ובכריכתו האח