"התחלתי לכתוב על חייו של האיש הזה כשידעתי בוודאות שאיני יכול להבין אותם." כך כותב <mark>עמנואל קארר</mark>. וכי כיצד ניתן להבין אדם נורמטיבי לכאורה, שקט, בן למשפחה נאה, אינטליגנטי ואוהב, אשר בוקר אחד קם ורוצח את אשתו, ילדיו והוריו?

זהו סיפורו של ז'אן-קלוד רומאן אשר במשך קרוב ל־18 שנה היה ללא עבודה אמיתית, אך התחזה לרופא בכיר בארגון הבריאות העולמי. זאת למרות שהוא בפועל, לא סיים את לימודיו, מעולם לא עבד שם,

<mark>עמנואל קארר</mark> התכוון לכתוב ספר קטן על יוגה אותה הוא מתרגל כבר הרבה שנים. במהלך הכתיבה התחילו לקרות לו דברים לא טובים והספר על יוגה הפך לספר סוחף על הדיכאון אותו הוא חווה על אשפוזו במחלקה פסיכיאטרית סגורה בה קיבל 14 טיפולי חשמל. בזמן שהוא נוסע בתחילת הספר לתרגול ויפאסונה במקום מבודד בצרפת הוא מקבל ידיעה כי אירעו פיגועי טרור בפריז. הוא עוזב את המקום בו מתנהל חוג הופאסונה וחוזר לפריז.
באחד הפרקים הוא

בצער רב הגעתי לסיומו של "המלכות" מאת <mark>עמנואל קארר</mark>. מדוע בצער רב? כי לא נהניתי כך משילוב של היסטוריה מימי בית שני, חקר האוונגליונים ותולדות רומא אי פעם. אני לא חושבת שיש הרבה טעם לנסות לשכנע קוראים וקוראות שהנצרות ושאלת הצלחתה לא מעניינים אותם לת צ'אנס לספר הנפלא הזה ולכן לא אנסה. אני רק אומר שהספר נפתח עם חלק ביוגרפי בו קארר מתאר את תהליך החזרה בתשובה שלו אל חיק הקתוליות ומשם הוא ממשיך לנסות ולטוות

אינני חובבת ביוגרפיות, אפילו ניתן לומר שאני סובלת מביוגרפיות. לכן ניגשתי ללימונוב של <mark>עמנואל קארר</mark> בחשש רב, חשש שהתבדה די מהר ונעלם הרחק מאחורי ההנאה הגוברת מדף לדף. אני חושבת שהגדולה של קארר היא יכולתו לספר את חייו של אדוארד לימונוב כאילו היה דמות פון-קלייסטית שמצויה בתנועה מתמדת מפעולה לפעולה ומאי שביעות אחת לאחרת. קארר מציג לקוראים בצורה נהדרת כיצד לימונוב משתגר ממאורע למאורע על ידי העיקרון שלו ש

''לשבת על כרית קטנה ולהתבונן בנשימה בלי לזוז, זה מה שנקרא מדיטציה:פרקטיקה נפוצה למדי שהייתה אמורה להיות נושאו היחיד של הסיפור אלמלא לקחו אותו החיים כפי שעוד תראו, למחוזות סוערים יותר.''(יוגה''-עמ' 25, <mark>עמנואל קארר</mark>)
את הספר הזה מצאתי בהמלצה של אתר עברית באחד מדפי המגזין מאוד התחברתי לציטוטים מהספר ומפני שאני מתרגלת יוגה(אנדו-יוגה-יוגה נשית שמתעסקת בכאבי אגן כרוניים) ובאמצעות היוגה אני מרגיעה כאבים

לימונוב מאת <mark>עמנואל קארר</mark> הוא לא ספר קל לקריאה, ולא ספר פשוט לקריאה. הוא עוסק בביוגרפיה של אדוארד לימונוב, אחד ממתנגדיו של פוטין כיום, סופר ואיש אוונגרד בעברו. ספריו ושיריו פורסמו בכל רחבי העולם ומתבססים על החוויות שלו כאדם שמנסה לחרוג מכל הנורמות החברתיות המקובלות תוך בחינה של גבולות החברה.
עמונאל קארר, מחבר הביוגרפיה נחשף אל לימונוב בזמן שהותו בצרפת כחלק מחוגי האוונגרד הסיפרותי אליהם השניים השתיי

העיקרון המהפכני של הנצרות, או של ישו, היא הברית החדשה עם האלוהים. להבדיל מהברית הישנה, של היהודים, המושתתת על עשרת הדיברות, על ״עשה ואל תעשה״, על מוסר ומוסרנות, הברית החדשה נבנתה על עקרונות החמלה, האהבה וההקרבה. וזה דבר שהובהר לי לעומקו רק משקראתי את ספרו של <mark>קארר</mark>. זהו עיקרון מהפכני ואפילו גאוני, שהיווה את הבסיס לפסיכולוגיה המודרנית ולעוד הרבה דברים אחרים.

עיקרון הבן האובד, עיקרון בסיסי בדוגמה

הרבה פעמים אני מביט באנשי הבוהמה שמופיעים מול כל מצלמה, משתפכים מול כל מיקרופון וממלאים את דפי הרכילויות.
הם תמיד נראים מאושרים כאלו - חסרי אחריות, בוטים, הכל מותר להם. ואנו, בני התמותה, אלו שמתחתנים ויולדים ילדים ועובדים - הבורגנים בלשונם - זוכים למטחים של בוז.
תמיד אני שואל את עצמי: מה קורה בערוב ימיהם, כשהם סובלים כמו כולנו מבגידת הגוף, כאשר הם נשארים לבד.
הספר הזה עונה במקצת על השאלות הא