לפני כשבועיים חרב עלי עולמי, בתי הבכורה בת ה-14 נפטרה מסרטן לאחר שנתיים וחצי של מאבק קשה מנשוא. בתי האהובה, היפה והנערצת הייתה בעלת תעצומות נפש שקשה לתאר במילים, היא נלחמה עד לרגעיה האחרונים ולא הסכימה להיכנע ולא לרגע. האופטימיות והתשוקה לחיים היו חלק בלתי נפרד ממנה.אך את הגורל לא ניתן לשנות.
הספר מתאר ומספר על תהליך העזיבה, על הדרך בה עוברת הנשמה מעולמינו לעולם הנשמות. מוזכרים הרגעים לפני הפריד

יותר מדי ספרים טובים מדי דורשים ממני שנים עד שאני מוכנה לקרוא אותם. כמו בכל מקרה של הכרות פטאלית אנחנו על אותו קרוןאל ברכבת. אני מגניבה מבטים אבל ברגע שיש סיכוי להצטלבות - הראש מופנה חזק לעבר השני. זה כנראה מבהיל מדי להתאהב, גם בספר. ועוד כזה. ועוד על מוות. בכיאת רבאק. לא מצאתם לעצמכם נושא אחר? <mark>אליזבת קובלר-רוס</mark> היא פסיכיאטרית שנולדה בשוויץ כאחת מתוך שלישיה זהה. חשה את עצמה מיותרת בתוך הקומפלס הזה

ספר מדהים נהנתי מכל סיפור מחדש, הרבה מהסיפורים מרגשים מאוד
היא מסבירה למה כן צריך להיות ליד אותם אנשים שקרובים לחיינו לפני רגעי המוות ולא להשאיר אותם למות לבד.
וגם אם אפשר לומר את מה שעל ליבינו לאותם אנשים קרובים גם אם ויש לנו דברים לא טובים כלפיהם, רק כדי שלא יישארו הדברים הלא סגורים בינינו, כדי שלא נרגיש חרטה על כך שלא אמרנו את דברינו אליהם.