זהו הספר האהוב עלי בעולם כולו!
פרנסואז <mark>ז'ילו</mark>, ציירת, חיתה במחיצתו של פיקאסו 10 שנים אותן היא מתארת בספר
המונח ליד מיטתי שנים רבות.
פרנסואז מספרת על פיקאסו, אותו הכירה הכרות עמוקה כאדם וכאמן. תאוריה הופכים
את הצייר לאדם אמיתי בעיני הקורא.
דרך סיפורה ניתן להבין את פיקאסו על כל רבדיו.
החל מתאורים טכניים מורכבים ומדויקים של פסלים ציורים וחפצי אומנות שיצר , והסברים על טכניקות עבודה
בסוגים רבים

איך אפשר לתאר מערכת יחסים בין גבר בן 70+ לבחורה בת 20? בעייני זה ניצול, ניצול של התמימות והנעורים ומעמדו המכובד של הצייר הגדול שפיקאסו היה. לקח לו פרגית שנשבתה בקסמיו ובגדולה שלו. לראיה, אחרי 10 שנים התבגרה, התפקחה ועזבה אותו.

את הטוקבק הזועם הזה מצאתי בתגובה לידיעה מלפני 3 שנים על מותה של פרנסואז <mark>ז'ילו</mark> בגיל 101.
הקריאה בספר "החיים עם פיקאסו" של <mark>ז'ילו</mark> מ1964 מציירת תמונה קצת אחרת. קודם כל, רק כד

זכיתי לטעות.
תמיד זלזלתי בפיקאסו, ראיתיו כאמן שרלטן שניזון מהרעש שהוא מייצר ופחות מהאמנות שבנה מאחוריה.
<mark>פראנסואז</mark>, בעדינות המדוייקת שיצרה סביב דמותו, עשתה בעבורו את מה שכפי הנראה לא היה קורה אחרת.
היא הצליחה לשכנע אותי שיש עניין רב מאחורי כל השטויות על הנייר.
הכתיבה הישנה והמפולפלת הפעילה קסמיה עלי ונותרתי בסיום הקריאה עם תחושה שלא הבנתי...שהמסע לא הסתיים עדיין...
קראתי שוב. ושוב. ושוב. ועדיין