לפני שבועיים התאספנו, כל בני המשפחה וחברים סביב קברו של אבי. שנתיים מאז הלך הוא לעולמו ואני עדיין לא מוצאת מילים. אחותי הקטנה קראה מתוך דף דברים שהיא כתבה לתוך הלילה. היא כתבה שאחד הדברים שהיא יכולה לומר עליו, על אבא שלנו, שהוא היה בשבילנו ללא כל תנאי. הימצאותו בחיינו היתה הדבר הכי מובן מאליו ורק כבוגרת יותר שהיא החלה לפגוש משפחות אחרות היא הבינה שהמובן מאליו פשוט אינו מובן מאליו.

אני הולכת עם