נתקלתי בספר במקרה במדף ה"קח אותי ב - 10 ש"ח בלבד!" בספריה. משום מה - קניתי, ומשום מה - גם קראתי. לא הצטערתי.

<mark>ויליאם סטיירון</mark> מספר באופן הישיר והגלוי ביותר על הדיכאון ממנו סבל:
על החוויה האישית - ההידרדרות, חוסר האונים, אובדן האחיזה ההדרגתי בכל מה שיקר, מענג, משמח ואהוב, על התהום חסרת המוצא;
על ההתבוננות שלו בעצמו תוך כדי התהליך - היכולת להמשיג את מה שקרה לו, מבלי שזה יעזור לו להתמודד עם המחלה

סיפורם של סטינגו (מספר העלילה בגוף ראשון) – בן הדרום הצעיר המגיע לעיר הגדולה ניו יורק במטרה להפוך לסופר, סופי – המהגרת הפולניה, הנוצריה, היפהפיה (יש אומרים שדמותה עוצבה בהשראת שחקנית סרטי ג'יימס בונד אורסולה אנדרס), שהיתה "שם", באירופה, בזמן המלחמה, ובן זוגה – נתן לנדאו היהודי, המאני-דיפרסבי.

הספר מתחיל בסיפורו של סטינגו המתאר את תלאותיו כסופר/ עיתונאי מתחיל ומשלב אלמנטים ביוגרפיים מחייו של וילי

ראשית, נתבונן בכריכת הספר:
רקע אפור, חלק, אין לעין במה להיאחז מלבד בכיתוב שעליה. תופסת את העין הכותרת באותיות אדומות כדם: "חשכה נראית". ביטוי מוזר, לא כן? אוקסימורון- ביטוי הסותר את עצמו.
כיצד יכולה החשכה להיות נראית? האם בדיכאון כל מה שרואים הוא חשכה? האם מתכוון <mark>ויליאם סטיירון</mark> לומר שהחולים בדיכאון חיים בחשכה, ובספרו זה הוא רוצה לגרום לחשכה זו להיות נראית גם למי שאינו חי בה?
אנו ממשיכים לכותרת

במסמך מרשים ומאלף זה מתאר <mark>ויליאם סטיירון</mark> את התפתחות הדיכאון האמיתני שפקד אותו בשנות השמונים- דיכאון קשה מנשוא ומשתק -ואת ההתמודדות איתו. קשה לכתוב ביקורת על ספר כזה, קשה למצוא את המילים הנכונות...
החוויה המכאיבה של סטיירון נעשית לאורך הספר כה מוחשית, שבפסקאות לא מעטות עלו דמעות בעיני. סטיירון עוזר לנו לגעת, למשש, בעיני רוחנו- מה זה דיכאון. הוא הופך את החשכה לנראית. התאמה כזו בין תוכן לכותרת כבר מ

הספר יצא ב-1981 עם תרגום בסגנון 1931, עם מילים כמו צרירים, קול סלפית, מתזה ו... לא אלאה אתכם. הספר יצא בהוצאת זמורה, ביתן, מודן כשהם עוד היו ביחד, ובסה"כ הם נקראו אז מועדון קוראי מעריב. אם נוציא את הספר היום בסגנון הגופן והריווח בין השורות, יכיל הספר 700 עמודים. ובכלל, זו קריאה שניה.
ספר מורכב מאוד הספר הזה.
סטינגו, ההסבר לשם הזה בספר, בחור דרומי צעיר מווירג'יניה, החפץ להתפרסם כסופר. הוא מגיע לני

הפעם אני מרשה לעצמי לדרג את הספר.
הסופר הלך לעולמו אבל השאיר לנו ספר אוטוביוגרפי על דכאון-דכאון פרטי שלו.(דיכאון קליני).
ברגע שהיה אמור לקבל פרס יוקרתי חטף אותו הדיכאון ולקח לו זמן רב להיפטר ממנו-הפסיכולוגים והכדורים התקשו לפתור את הבעיה. (אם בכלל באמת ניתן).(זכה בפוליצר על ספרו:בחירתה של סופי).
הוא נכנס כמו סופר טוב לתחושות , למפגשים עם פסיכולוגים.
לכל מה שעובר לו בראש ואינו מתבייש בכך.
דור

קודם קצת הבהרות הנוגעות לספר: הסיפור סיפור אמיתי כשב-1831 קבוצה של כ-60 עבדים תקפה קבוצה של לבנים, רובם מעבידיהם ובני משפחתם. נרצחו בהתקוממות כ-60-80 לבנים וכל הסיפור מתרחש במזרח וירג'יניה, ארה"ב. כבר בראשית המאה ה-19 החלו מחשבות אלו ואחרות על שחרור העבדים, דבר שגרם לפילוג בין מדינות ארה"ב. רק ב-1860 נבחר לינקולן לנשיאות והוא פעל מאוחר יותר לחתום על צו שחרור עבדים ב-1865. בספר, בעמוד 390, אמר עורך

חשבו לרגע מכמה ספרים נמנעתם רק משום שהספר הראשון שקראתם משל סופר מסויים פשוט לא מצא חן בעיניכם? לו הייתי קורא את הספר הנוכחי, סביר שלא הייתי קורא את בחירתה של סופי או הווידויים של נט טרנר.
השנה היא 1950, מלחמת קוריאה מתרחשת ב... קוריאה. אלא שבקרוליינה נמצאת מחלקת המפקדה והשירותים של המארינס. טמפלטון המג"ד חושב שגדוד המילואימניקים שלו יצליח לעשות את מסע 57 הק"מ שהוא מתכנן עבורו, רק כי הם מארינס. מפ

בחירתה של סופי הוא אחד הספרים הטובים שקראתי בימי חיי.
רבות קראתי על השואה, אבל באף אחד מהספרים לא הוצגה דמות
כדמותה המורכבת של סופי, שהיתה בת למשפחה אינטלקטואלית,
ולמרות שלא היתה יהודיה מצאה את עצמה במחנה ריכוז כי
נתפסה שהיא מחביאה מזון בבגדיה. כמו ניצולי מלחמה
רבים הגיעה לארצות הברית חולה מותשת סובלת מתת תזונה.
וכך הכירה את נתן לנדאו שהציל את חייה העלה בשר
על עצמותיה הבריא אותה והיה לאהו