הנאצי והספר- מאת <mark>אדגר הילזנראט</mark>, בהוצאה מחודשת כנרת 2011

כותב נתן זך באחרית הדבר לספר : "שבע שנים נאלץ הנאצי והספר להמתין עד שנמצא מו"ל גרמני שניאות להסתכן להוציאו לאור בגרמניה לקהל קוראים גרמני. שבע שנים מאז הצלחתו הגדולה בגרסה המתורגמת, בארצות הברית, בבריטניה ובצרפת. נדרשו עוד עשרים שנה עד שנמצא מו"ל ישראלי שייטול על עצמו את הסיכון הכרוך בהוצאת הספר הבעייתי הזה....."
הדבר אינו מפליא שכן בספר

זה סיפור של גרמני, איש SS, כזה שרצח בפועל הרבה מאד יהודים במלחמת העולם השניה, ובסוף המלחמה מתחזה ליהודי, עולה לישראל ואף נלחם פה על עצמאות המדינה. (הסופר, אגב, הוא יהודי, ניצול שואה)

הספר מאד מעניין מכל מיני סיבות. אני אנסה למנות לפחות חלק מהן.
נתחיל בזה שיש פה ספר שואה מלא הומור שחור וגרוטסקי. החל מהפסקה הראשונה ברור לגמרי שלא מדובר פה בספר שדומה למה שאני לפחות קראתי וקשור לשואה.

מעבר לז

סיפורו של מקס שולץ, סמל באס אס שרצח יהודים במחנות ההשמדה, גנב את הזהות של איציק פינקלשטיין, שכנו היהודי, בנו של הספר הנודע חיים פינקלשטיין שהוא בעל סלון תספורות לגברים ,שהכיר מגיל צעיר וברח מעונש על פשעי המלחמה שעשה ועלה לארץ והפך לציוני נלהב.
הכתיבה די אותנטית ואינה מתיימרת להיות בשפה גבוהה, שכן מסופר פה על גרמני עני מן המעמד הנמוך ביותר.
הסיפור סאטירי, גרוטסקי וקליל לקריאה.

ספר מבריק. במרחק הזמן שחלף מאז השואה ועד ימינו, נראה שאין דרך נכונה יותר לתאור הזוועה, החיים לפניה ואחריה. ולא צריך להיתמם ולהתקבע. הומור שחור, פורונוגרפי ומקאברי הם הם הכלים העוצמתיים לתאור החיים והמתים בעולם מטורף לחלוטין שאיבד עצמו לדעת וממשיך לחתור לעבר השואה הבאה במרץ הולך ומתגבר, בלתי נלאה.