"הסקוטלנד יארד" הוא ספר הביכורים של <mark>אלכס גרסיאן</mark>, ספר שהוא בדיוק "כוס התה שלי", אם להשתמש בביטוי מתאים. הספר הזה הוא מסע בזמן אל הרחובות הוויקטוריאניים של לונדון של שנת 1889, שנה לאחר שהתגלה הקרבן האחרון של ג'ק המרטש. הסופר מכניס אותך בהצלחה לאווירה של אותה תקופה; רחובות לונדון האפלוליים שמוארים באמצעות מנורות גז וכרכרות שמשמשות כאמצעי התחבורה, בתי האבן הקרים וכמובן, ה"סקוטלנד יארד" וחדר המתים שלו,

בשבילי, ספר מתח טוב, זה כמו רשימת קניות שכל המוצרים בה נמצאו בחנות ונקנו. הבה נראה אם גם בספר 'סקוטלנד יארד'- מוטיב זה קיים:

1. יש גופות? ועוד איך שכן. יותר מדי לטעמי. אני כבר יכול לדמיין את הכרוז צועק בקול גדול: "שימו לב קונים נכבדים! שימו לב! בסמוך למדור הפירות והירקות, נמצא מדור הגופות. אני קורא לכם לבוא לשם ולקנות כמה גופות שיתחשק לכם. ואל תדאגו, קונים יקרים, יש מבצע מכירת חיסול- 2+1. קונים

ואו! יש לי פשוט חיוך ענקי על הפנים, כרגע סיימתי ספר מופלא. "הסקוטלנד יארד" של <mark>אלכס גרסיאן</mark> - ספר שובה לבבות, מותח, מלא באקשן וגם דמעות. כשראיתי את הספר בתחילה זה היה כשהחזרתי אותו אל מקומו לפי הסימון בספרייה העירונית שבה אני מתנדבת, אבל לא יכולתי לנתק את עיניי מהכריכה היפיפה שלו. כן, ספר לא שופטים עפ"י כריכה, אבל היא פשוט קרצה לי במובן מסוים, והשם של הסיפור מודפס בעדינות על הכריכה בצבע לבן-גיר, הסק

לו הייתם מספרים לי על סופר, שהספר הראשון שלו נכתב באווירה של פעם, הייתי מצקצק בלשוני וממשיך הלאה.
אבל. רצה הגורל וספר זה היה נתון בידי. קראתי אותו פעם אחת, לפני שנה, אבל עכשיו, כשקראתי אותו שוב, אני חייב לכתוב ביקורת.
ובכן. הספר שואב, מותח, ומורט עצבים. בהחלט. והתיאורים? הסופר צלח. תיאורים של ימי לונדון מזמנו של ג'ק המרטש, מה שהייתי חושב שלא יהיה מוצלח למי שינסה, התברר לי ההפך. רבותיי, <mark>אלכס</mark> גרסי

היה לי די קשה לקרוא את הספר הזה. על פניו יש בו כל מה שנחוץ כדי שאהיה מרוצה: לונדון של 1889, שנה אחרי עלילות ג'ק המרטש, הסקוטלנד יארד בתחילת דרכו מנסה להפוך לגורם משמעותי בבלימת הפשיעה העצומה בעיר הגדולה. התחלה של תהליכים מדעיים לזיהוי פלילי (אגב מארק טווין כתב סיפור על גילוי טביעת האצבע ושימוש בה, ושיכנע אותי הרבה יותר מ<mark>גרסיאן</mark>) ורתימת המדע לצורך שמירה על שלום הציבור. בלשים מסורים, בלשים מחפפים, בל

יש שיגידו שאלכס גריסאן הרס את הספר, שהוא היה טיפש כשגילה מי הרוצח, ובכלל, שהספר לא טוב. יש כאלה שלא נהנו ולא יהנו ממנו, אבל לחובבי סדרות משטרה מטורפים (כמוני), הספר הזה בול. אתם חושבים שראיתם הכול? לא. עד שלא קראתם את הסקוטלנד יארד של <mark>אלכס גרסיאן</mark>, שום סדרת משטרה לא מכסה על החוסר, רוצו לקרוא! אני נהניתי מהספר מאוד, גם עכשיו אני זוכר את רצף המקרים, את השוטרים שנרצחו ואת הסדר, את השמות ואת רעיון העלי

אחרי יום שלם שבו לא עזבתי את הספר (אפילו ביקשתי מאדם זר בתחנת האוטובוס להסב את תשומת ליבי כשיגיע האוטובוס שלי- ברגע שהתחלתי לקרוא שקעתי בו מיד) אפשר סופסוף לכתוב ביקורת!
על העלילה בקצרה-
דיי הוא בלש חדש במחלק הרצח, הוא הגיע רק אתמול וכבר ממונה על החקירה החשובה ביותר; רצח של שוטר.
דיי לא כל כך מאמין בעצמו וחבריו לעבודה לא עושים לו חיים כלכך קלים, קצת מקנאים- כי איך ייתכן שהבלש החדש ביותר מקבל את

בלונדון האפלה של שנת 1889 מתגלות גופות והפעם גופות של גברים,של שוטרים ושל בעלי זקן.
לונדון הלא מפותחת מצוייה אז בימים שלאחר תפיסת ובריחת ג'ק המרטש, האם שב לפעול ולנקום?
פתרון התעלומה מופקד על הסקוטלנד יארד - משטרת לונדון ועל הבלש דיי וחבריו, עליהם למצוא מי רוצח את חבריהם ולמה...
דרך זיכרונות העבר וסיפורי ההווה מתפתחות הדמויות ונקשרות זו בזו עד לגילויי המעורבים.
לונדון של שנת 1889 שונה כל כך

טוב, אני בקושי כותבת ביקורות כי אני די גרועה בזה. אני מוכנה להסתכן ולנסות שוב.

יש את האנשים האלה, שפשוט אי- אפשר לראות את סרט. מכירים את זה? קחו אותי ואת אבא שלי כדוגמא. אנחנו איומים. אבא שלי תמיד ידע מי הרוצח או הגנב או מה שזה לא יהיה מהעשר דקות הראשונות של הסרט. אפשר בפעמיים הראשונות לחשוב שפשוט יש לו מזל. אבל כשזה קורה בצורה קבועה, אנשים כבר נמנעים מלהציע סדרות פשע או משטרה. (הסדרות האהובות