קראתי כמה ספרי מסע בזמן שבהם הגיבור מנסה למנוע אירוע היסטורי משמעותי.
בתסריט הנפוץ יותר, לפחות מהמדגם הלאו דווקא מייצג שלי, הגיבור נכשל.
או ליתר דיוק - מגלה שציר הזמן האלטרנטיבי גרוע יותר, ועם כל הצער והכאב - מוכרחים לחזור לציר הזמן שבו האירוע כן התרחש.
אני יכולה לחשוב רק על דוגמה אחת שבה שינוי ציר הזמן מצליח והספר מסתיים באוטופיה - עם מחיר אישי למעורבים בדבר.
עושה רושם שמוסכם על כולם בז'אנר הזה

״יום השישי״ הוא רומן ביכורים שאפתני מאוד, כמעט חצוף במובן הטוב של המילה: ספר שמעז לשאול את השאלה שכל ישראלי שאל את עצמו מאז השבעה באוקטובר - מה היה קורה אילו היה אפשר לחזור יום אחד אחורה.

נקודת המוצא של הספר פשוטה ומטלטלת: אישה שאיבדה את בעלה בימי המלחמה הראשונים מקבלת הזדמנות חד-פעמית לשנות את העבר, למנוע את האסון, להציל את האיש שהיא אוהבת - ואולי גם את המדינה כולה. אבל הכוח של הספר הוא בכך שהוא